"כן לזקן - לקידום זכויות הזקנים" נ' שר התחבורה ואח'

השופט נ' סולברג:

1. העותרת היא עמותה הפועלת לקידום זכויותיהם של זקנים וקשישים בישראל. העתירה הוגשה בטענה כי המשיבות 3 (להלן:סיטיפס או הרכבת הקלה) ו-4 (להלן: רכבת ישראל) מפרות את חוק האזרחים הוותיקים, התש"ן-1989 (להלן: החוק). זאת, בכך שהן מעניקות לאזרחים ותיקים הנחה של 50% מדמי הנסיעה בתחבורה ציבורית, לה זכאים האזרחים הוותיקים מכוח סעיף 10 לחוק, רק לנוסעים באמצעות כרטיס 'רב-קו', ולא לאלו הנוסעים באמצעות רכישת כרטיס נייר רגיל. לטענת העותרת, מדיניות זו – שזכתה להסכמת שר התחבורה – מנוגדת ללשון סעיף 10 לחוק, הקובע במפורש כי ההנחה "תינתן על כל סוגי הכרטיסים הקיימים בתחבורה הציבורית". העותרת עמדה על הקושי והטרחה הכרוכים בהנפקת כרטיס הרב-קו עבור אוכלוסיית האזרחים הוותיקים, המצדיקים גם הם את קבלת העתירה.

2. בתגובה המקדמית מטעם המשיבים 1-2 (להלן:המדינה) נטען כי לא קיימת בדין חובה לפיה אופן מימוש ההנחה יֵעשה דווקא באמצעות רכישת כרטיס נייר, וכי עם המעבר לטכנולוגיית 'כרטיס חכם', אין כל פגם במימוש ההנחה באמצעות כרטיס 'רב-קו' בלבד. כרטיס זה מונפק בחינם, באופן זמין לציבור, והוא כולל את נתוניו של האזרח הוותיק ואת זכאותו להנחה ללא צורך בזיהוי נוסף. זאת, בניגוד לקבלת ההנחה בעת רכישת כרטיס נייר, המותנית – לפי התקנות והצווים הרלבנטיים – בהצגת תעודה מזהה. החוק קובע אמנם את עצם הזכאות של האזרח הוותיק להנחה, אך לא את האופן או את הפלטפורמה הפיזית למימוש ההנחה.

3. לעמדת המדינה, הביטוי"כל סוגי הכרטיסים" כולל את כל סוגי הנסיעות או הסדרי הנסיעה הקיימים בתחבורה הציבורית (כגון כרטיס הלוך-ושוב, חופשי חודשי וכדומה); אולם אינו מתייחס לאופן שבו יש להנפיק את כרטיס הנסיעה. המעבר לכרטיס 'רב-קו' מקל על האזרח הוותיק בכך שאינו צריך להזדהות באמצעות תעודה מזהה בכל נסיעה מחדש. המדינה הדגישה כי הנפקת הכרטיס נעשית בחינם, ואינה כרוכה בטרחה משמעותית. מדובר בפעולה חד-פעמית, שניתן לעשותה בעמדות הנפקה רבות ברחבי הארץ. כמו כן טענה המדינה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-מיצוי הליכים ואי-צירוף תצהיר.

4. המשיבות 3-4 טענו אף הן כי דין העתירה להידחות, תוך שהן מטעימות כי הן פועלות על-פי הנחיית המדינה ולא מדעת עצמן. סיטיפס טענה כי העתירה לוקה בשיהוי כבד, באי-צירוף תצהיר, ובאי-הצגת העובדות לאשורן; היא עמדה על כך שהרכבת הקלה מיוחדת בכך שמדובר במערכת הסעת המונים פתוחה, והנפקת כרטיס נייר נעשית באמצעות מכונה אוטומטית. מכיוון שנדרשת הצגת תעודת זהות לצורך קבלת ההנחה, הרי שקבלתה שלא באמצעות כרטיס 'רב-קו' אינה אפשרית. רכבת ישראל הוסיפה שבמועד הגשת העתירה טרם הוגבלה האפשרות לקבלת הנחה שלא באמצעות 'רב-קו', ואף מטעם זה דין העתירה – ככל שהיא מופנית כלפיה – להידחות.

5. לאחר שהתקיים דיון בעתירה, ולאחר שהצעה שהוצעה על-ידי בית המשפט לא עלתה יפה, התקיים דיון המשך שלאחריו הוצא ביום 29.12.2016 צו על-תנאי בעתירה (השופטתא' חיות, השופט י' עמית והשופטת ע' ברון). הצו הורה למשיבים לנמק "מדוע לא ימכרו המשיבות 4-3 את כל סוגי הכרטיסים באופן המבטיח את מתן ההנחה הקבועה בסעיף 10 לחוק האזרחים הוותיקים, התש"ן-1989".

6. בתצהיר התשובה שהוגש מטעם המדינה, שבה המדינה על הטענה כי הפרשנות הראויה לסעיף 10 לחוק האזרחים הוותיקים היא שההנחה צריכה להינתן לכל סוגי הסדרי הנסיעה, אך לא בהכרח לאופן שבו יש להנפיק את הכרטיס. משכך, לא קמה חובה שבדין להעניק את ההנחה גם כאשר מדובר בכרטיס נייר. לעמדת המדינה, המעבר לשימוש בכרטיסי 'רב-קו' לצורך הענקת ההנחה היא מדיניות אשר לא נפל בה כל פגם משפטי, ומשכך יש לדחות את העתירה בהעדר עילה.

7. בהקשר זה הדגישה המדינה את היתרונות הכלליים הגלומים בשימוש בכרטיס 'רב-קו', ובכללם ייעול הליך התשלום תמורת הנסיעה, מעבר פשוט בין אמצעי תחבורה שונים, וזיהוי קל ומהיר של זכאים להנחות. בשל כך, משרד התחבורה נקט בשנים האחרונות בתהליך כללי של מעבר לשימוש בכרטיסים אלו, ובעקבותיו קיימים הסדרי נסיעה מסוימים שניתן ליהנות מהם רק באמצעות שימוש ב'רב-קו', ולא באופן אחר.

8. כאשר אזרח ותיק מנפיק כרטיס 'רב-קו', זכאותו לקבלת ההנחה מוטמעת בכרטיס, ואין לו צורך להזדהות כאזרח ותיק בכל נסיעה מחדש – למשך שנים רבות (נדרש לחדש את הכרטיס אחת לשמונה שנים). ההנפקה החד-פעמית הופכת אפוא את מימוש הזכות להנחה, באופן אוטומטי לכל נסיעה. אשר להליך ההנפקה הוטעם כי הוא פשוט ויעיל, ומִשכו אינו עולה על דקות בודדות. ברחבי הארץ מצויים לא פחות מ-117 אתרים להנפקת הכרטיס, אשר ממוקמים במקומות נגישים ומרכזיים, ואף צפויים להיפתח אתרים נוספים. באופן ספציפי ביחס לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים, מציינת המדינה כי בוצעו בעבר מספר פעולות לצורך הנגשת כרטיס ה'רב-קו' לאוכלוסייה זו.