כמיסה ואח' נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות

פסק דין

בפני תובענה ותביעה שכנגד אשר עניינן זכאות לסובסידיה בגין מכסות ביצים.

התובע, הוא הבעלים של משק במושב נטועה שבמרום הגליל החל משנת 1993 (להלן – המשק). התובע הוא גם הבעלים של לול מטילות וברשותו מכסות ביצים.

הנתבעת והתובעת שכנגד היא מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר.

הנתבעת העניקה במהלך השנים סובסידיה לבעלי המכסות בגין ייצור ביצי מאכל בהתאם להוראות חוק הגליל, התשמ"ח-1988 (להלן בהתאמה – הסובסידיה ו – חוק הגליל או החוק). בין מקבלי הסובסידיה נמנה גם התובע.

על פי האמור בכתב התביעה, בשנת 2009 הופסקה הסובסידיה המשולמת לתובע בטענה, כי עקר ממקום במגוריו ואינו גר עוד במרום הגליל. התובע אשר טוען, שמרכז חייו היה ונותר במרום הגליל, ערער על החלטה זו. התובע נדרש להמציא מסמכים שונים על מנת להוכיח, כי הוא ממשיך להתגורר במרום הגליל.

על פי טענת התובע, על אף שהמציא את המסמכים הנדרשים עמדה הנתבעת בסירובה להעניק לו את הסובסידיה והמשיכה לדרוש ממנו מסמכים נוספים. התובע טוען, כי מקום מגוריו הקבוע ומרכז חייו היה והינו במושב נטועה בתחום מרום הגליל וכי טענות הנתבעת, כי לא הוכיח את הדבר אינן נכונות ואינן סבירות. משכך טוען התובע, כי הוא זכאי לסובסידיה בהתאם לאמור בחוק הגליל. על פי הערכת התובע הוא זכאי לסובסידיה בשווי של 1,944 ₪ לחודש החל ממרץ 2009 ועד לחודש אוגוסט 2010, בסך של 34,992 ₪, בערכים נומינליים.

על פי גרסת הנתבעת, הפסקת מתן הסובסידיה נעשתה כדין, שכן, בניגוד להוראות חוק הגליל, לא התגורר התובע במועדים הרלוונטיים לתובענה מגורי קבע במרום הגליל.

בנוסף, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד להשבת סך של 42,534 המהווים השבה חלקית, לטענתה, של כספים אשר שולמו לתובע שלא כדין מבלי שהיה זכאי לקבלם החל מחודש מרץ 2008 ועד למועד הפסקת הסובסידיה בחודש אפריל 2009 (כולל). על פי טענת הנתבעת, במועדים אלה קיבל התובע סובסידיה מכוח הוראות חוק הגליל על אף שלא היה זכאי לה, שכן לא התגורר במועדים הרלבנטיים מגורי קבע במרום הגליל.

דיון

על מנת לעודד את פיתוח הגליל ואת ההתיישבות בו נחקק חוק הגליל. על מנת לעודד את ענף הלולים, המתאים לאזור זה, נקבעו בתיקון לחוק הטבות ייחודיות למתיישבים בעלי מכסות לייצור פטמים וביצי מאכל באזור זה. אחת ההטבות היא מתן סובסידיה בגין ייצור בפועל של ביצי מאכל ופטמים, היא הסובסידיה נשוא התובענה והתביעה שכנגד (להלן - הסובסידיה).

במועדים הרלוונטיים לתובענה, היינו החל מחודש מרץ 2008, מגדיר החוק, כי מי שזכאי לסובסידיה הוא "בעל מכסה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, אשר מגדיר בעל מכסה כמי ש:

"... מתגורר מגורי קבע במרום הגליל ומייצר שם פטימים או ביצי מאכל, לפי מכסה אישית שנקבעה לו או למי שהוא חליפו, ומתקיים בו אחד מאלה:

שולמה לו או למי שהוא חליפו סובסידיה לפי הוראות חוק זה לפני שנת 2007;

המכסה האמורה נקבעה לו או למי שהוא חליפו בהתאם להחלטות הממשלה מס' 838 מיום כ"ג באייר התשנ"ו (12 במאי 1996), מס' 4829 מיום י"ד בשבט... והוא מתגורר מגורי קבע ביישוב שבו נמצא משקו".

על פי טענת התובע, חלה הגדרה זו רק החל משנת 2009 ואילך. לעניין זה מפנה התובע לסעיף 2(ד) (1א') לחוק הגליל, על פיו:

"לבעלי מכסה במרום הגליל תינתן סובסידיה, בשנים 2009 עד 2017, בשיעורים מהעלות התחשיבית לייצור כפי שנקבעו בשנת 2008, שיופחתו מהם הניכויים כמפורט להלן לפי העניין...".

על פי טענת התובע לעניין זה, עד לשנת 2009 לא חייב חוק הגליל כי המגדל יגור מגורי קבע במרום הגליל, אלא די היה בכך שיהיה בעל משק המייצר פטימים או ביצי מאכל לפי מכסה אישית, שנקבעה לו. רק במהלך שנת 2008 תוקן חוק הגליל בקשר לתשלום סובסידיה לשנים 2009-2017 ונוספה הדרישה למגורי קבע במרום הגליל.

איני נדרש להביע עמדה או להכריע בשאלה, מה נדרש בחוק הגליל עד לתיקונו בשנת 2008, שכן התביעות שבפני מתייחסות לתקופה המתחילה עם כניסתו לתוקף של התיקון בשנת 2008. עם זאת, שוכנעתי, כי אין לקבל את פרשנותו של התובע, כי הדרישה למגורים במרום הגליל חלה רק החל משנת 2009, שכן זו חלה ממועד כניסתו של התיקון לתוקף ושוב, מבלי להביע עמדה ביחס למצב המשפטי בטרם נכנס לתוקף.

אמנם, סעיף 2(ד)(1א') מתייחס לשנים 2009 עד 2017, אך סעיף 2(ד)(1) מתייחס לשנים 1993 עד 2008: