כמיל נמר נ' סמיר אבו אלעסל

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כב' השופטת ש' נאשף אבו אחמד) מיום 8.9.2009

פסק דין

בין בעלי הדין הושג, בבית משפט קמא, הסכם פשרה, שנתן בידי המערער זכות לבטל את פסק הדין עד יום 5.10.2009, ובלבד שיפקיד סך 5,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאותיו של המשיב.

המערער רצה בביטולו של פסק הדין, אלא שיום 5.11.2009 נפל בתוך פגרת חג הסוכות. על כן הודיע ביום 11.10.2009, יום לאחר הפגרה, על רצונו בביטול פסק הדין. אלא שהוא לא הפקיד את סך 5,000 ₪ הנ"ל, כאמור בהסכמת הצדדים (שאושרה כפסק דין). מכאן באה החלטת השופטת קמא (ביום 26.8.2010), לפיה משלא הפקיד המערער את סכום ההוצאות הנ"ל, לא עומדת בידו זכות לביטול פסק הדין.

על החלטה זו, או שמא על פסק הדין, הגיש המערער את הודעת הערעור בה עסקינן. הפניתי את תשומת לבו לכך, שאם ההודעה מופנית לפסק הדין, כי אז חלף זה מכבר המועד להגשת הערעור. ואם היא מופנית להחלטה מיום 26.8.2010, הרי שאין בידו זכות ערעור, ואין הוא יכול לערער בלא שיטול קודם לכן רשות. נתתי בידו הזדמנות להסביר את עמדתו, והסבר זה הונח עתה לפניי, אלא שאין בו דבר וחצי דבר. כשם שציינתי לעיל – ככל שהערעור מופנה לפסק הדין, המועד להגשתו חלף זה מכבר. יתר על כן, אינני יכול לראות כל פגם שעליו יכול המערער להצביע בתוך פסק הדין, שהרי זה הושג בהסכמה. טרונייתו של המערער מופנית אך ורק להחלטת בית המשפט קמא, שסברה כי פסק הדין שריר וקיים. אם כך הוא, כי אז היה על המבקש לתקוף החלטה זו, על ידי הגשת בקשת רשות ערעור. הוא לא עשה כן. על כן אין לי כי אם להורות על מחיקת הערעור.

למעלה מן הדרוש אציין, כי עיינתי בהחלטת השופטת קמא ולא נוכחתי בכל שגגה שנפלה בה. בידי המערער ניתנה זכות לבטל את פסק הדין שניתן בהסכמה, אם יקיים אחר תנאים אלה ואחרים. הוא לא קיים תנאי חשוב, הפקדת הוצאות בסך 5,000 ₪ בקופת בית המשפט. העובדה שהוא שלח שיק לצד השני (שסרב לקבלו) אינה בבחינת קיום התנאי. כל שהיה על המערער לעשות – לפנות לגזברות בית המשפט ולהפקיד את הכספים. הוא לא עשה כן, ולכן החמיץ את הזדמנותו.

הערעור נמחק, אפוא. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו ניסן תשע"א, 19 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: