כמאל נ' נציגות הבית המשותף ברח' הנביאים

החלטה

ביום 4.5.10 ניתן פסק דין כספי ע"י כב' המפקחת על רישום המקרקעין –גב' צפורה פינגבוים (תיק תביעה 16/10) לפיו חויב המבקש/המערער לשלם למשיבה סכום של 69,213 ש"ח ביחד עם הוצאות משפט.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין והוא מבקש לעכב את ביצוע התשלום הן בשל סיכוי ההצלחה בערעור והן משיקולי מאזן הנוחות.

המשיבה מתנגדת לעכוב הביצוע, היא מפרטת בתגובתה מדוע יש לדחות הבקשה, הן בשל מהות התשלומים, הן בשל אופיו של פסק הדין והעדרו של נמוק התומך בעכוב ביצועו של פסק דין כספי.

המבקש בתגובתו שם דגש על מאזן הנוחות ועל הכלל שנקבע בע"א 9784/05 עירית ת"א יפו נגד עו"ד ידידיה גורן ולפיו מאזן הנוחות לא מצטמצם רק "לשאלה האם במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור לא יוכל המשיב להחזיר את הכספים ששילם".

שני הצדדים תמכו טענותיהם בפסקי דין התואמים את ההלכות הידועות ומקובלת עליי עמדת המבקש לפיה במקרה זה הבקשה תוכרע בעיקר בשל מאזן הנוחות.

מבלי לקבוע מסמרות אהיה מוכן להניח כי הערעור אינו משולל יסוד אלא שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה.

בע"א 9784/05 אליו מפנה המבקש נקבע:

"אכן, שאלה מרכזית הנבחנת במסגרת מאזן הנוחות הינה האם יוכל המערער להיפרע מן המשיב אם יזכה בערעורו. אך זו אינה השאלה היחידה; במסגרת מאזן הנוחות נבחן גם הנזק למשיב מאי-ביצוע מידי של פסק הדין, וכן הנזק למערער מביצוע מידי, גם ללא קשר לשאלת יכולתו להיפרע מן הצד השני אם יזכה בערעור".

גודלו או קיומו של נזק הינו נושא עובדתי ובמקרה זה לא רק שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר המפרט מהן העובדות התומכות בבקשה, דווקא בנושא מהותי זה –"הנזק למערער מביצוע מיידי"- הבקשה נעדרת פרטים.

המבקש מציין למשל בסעיף 13 לבקשה כי יגרם לו "נזק כלכלי בלתי מידתי" ללא כל הסבר למה כוונתו, מהו הנזק המסוים שייגרם לו ומדוע תשלום סכום של כ-76,000 ש"ח נחשב בלתי מידתי.

חשוב לראות כי בבקשה לא מועלית טענה כי את הסכומים שישולמו לא ניתן יהיה להשיב או כי לשם פרעון פסק הדין ייאלץ המבקש להקלע למצב כלכלי קשה כגון בשל מכירת נכסיו לשם גיוס כספים, ר' לענין זה פסק דינו של כב' הש' י' דנציגר ע"א 2138/10 מועצה מקומית דלית אל כרמל נגד סונול ישראל בע"מ:

"הלכה היא כי כאשר מדובר בעיכוב ביצוע של חיוב כספי, נטייתו של בית המשפט הינה שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, אלא במקום בו קיים חשש שאם מבקש עיכוב הביצוע יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו: עניין מגדל, שם; עניין כלל, לעיל, בפסקה 9) או במקום בו הסכום בו חוייב המבקש עלול לפגוע במצבו הכלכלי באופן אנוש, עד כדי כך שאף אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו".

כשמדובר בפסק דין כספי ובהעדר טענות מסוג הטענות המוזכרות בע"א 2138/10 הנ"ל, על המבקש לעמוד בנטל כבד ולשכנע מדוע לא זכאית המשיבה להינות מפרי זכייתה ובנטל זה הוא לא עמד.

אפנה בנושא זה לפסק דינו של כב' הש' ג'ובראן מיום 21.6.10 ע"א 4444/10 חברת דפוס מאור ולך בע"מ נגד עדי נסים עדי:

"הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". כך קובעת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. ...נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403). יפים לעניין זה דברי השופט י' זמיר בבש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 670:"צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק-הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב".

נמוק טוב בשאלה זו לא הוצג מטעמו של המבקש במקרה זה.

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה לעכוב ביצוע פסק הדין.

הנני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בשיעור של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ט אב תש"ע, 09 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.