כלפון גילו נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 2.3.11 ע"י השופט ס.נ. אינאס סלאמה בתיק תת"ע 813-02-10.

המערער הובא לדין בגין עבירה של אי ציות לתמרור ב - 35 בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").

בכתב האישום נטען כי המערער נהג ברכבו ביום 12.11.09 בשעה 08:30 בדרך עכו שבקרית ביאליק ולא ציית לתמרור ב - 35 המוצב במקום, בכך שנכנס לדרך בה מותרת הנסיעה לכלי הרכב המפורטים בתמרור.

המערער כפר בעובדות כתב האישום וטען כי הוא לא נסע בנתיב הציבורי, (להלן – "נת"צ"), אלא עצר אחרי הרמזור במפרצון כדי לקבל דבר מה מגברת שחיכתה לו בתחנת האוטובוס והמרוחקת כ-50 מטרים מהצומת.

בית משפט לתעבורה שמע את ראיות הצדדים והחליט להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו, תוך שהוא קובע כי עדות עד התביעה אמינה בעיניו וכי ניתן לבסס עליה את המסקנות על פיהן הרשיע את המערער והטיל עליו קנס בסך 400 ₪.

המערער מפנה את הערעור כנגד הכרעת הדין בלבד.

לטענת המערער שגה בית משפט לתעבורה כשהתבסס במסקנותיו על עדותו של שוטר שעמד במרחק מסוים ממקום עצירת רכבו וכי לטענתו מאותו מקום לא יכל השוטר לשמור על קשר עין עם רכבו, הואיל ונסעו בנת"צ אוטובוסים אשר הסתירו לו קטעים מהכביש ואף חסמו את שדה הראיה שלו.

המערער טען כי אחרי שיצא מצומת מוצרט, פנה שמאלה, אותת ימינה ועבר מהנתיב הרגיל לתוך המפרצון הסמוך לתחנת האוטובוסים, (להלן – "התחנה") .

עוד טען המערער כי השוטר לא שלל בעדותו את טענתו שבמקום ולפני התחנה קיימת אפשרות של עצירת כלי רכב. גם השוטר טען כי המערער עמד לימין הנת"צ ועל כך חזר מס' פעמים.

לדעת המערער לא היה מקום לתת אמון בגרסת השוטר שלגבי שאלות רבות השיב בתשובה "לא זוכר".

לגישת המערער הוא לא עבר כל עבירה ונהג כשורה.

המערער הגיש במסגרת שמיעת הערעור מס' תמונות המתארות את המצב במקום ביצוע העבירה.

המערער ביקש לקבל את הערעור ולזכות אותו בדין.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור ולהשאיר את הכרעת הדין על כנה.

בית משפט לתעבורה ביסס את קביעותיו העובדתיות עפ"י מבחן המהימנות, תוך שהוא מעדיף את עדות עד התביעה על פני עדות המערער.

המשיבה הפנתה להלכה הקובעת כי התערבות בממצאים עובדתיים תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן ואשר הוכרו בפסיקה.

לטענת המשיבה השוטר זכר את עיקרי הדברים כך שאם הוא ענה לשאלות מסוימות בתשובה שאינו זכור, אין בכך כדי לבטל את האמון שנתן בו בית משפט לתעבורה. גם המערער הפליל את עצמו בעדותו כאשר טען שהוא נכנס לנת"צ ע"מ להיכנס ולעמוד בתחנת האוטובוס, דבר האסור עפ"י חוק.

זאת ועוד, מהתמונות שהגיש המערער עולה באופן ברור כי אסור היה לו לעמוד באותו מקום המיועד לעצירת אוטובוסים.

מתברר כי המערער שלח מכתב ביום 12.11.09 אל משטרת ישראל ובו ביקש לבטל את הדו"ח "מכיוון שכל מה שנעשה זה טעות מיסודו בנוסף להתנהגותו של השוטר". במכתב זה הוא מתאר כניסתו לנת"צ בדרך עכו 27, שם עמדו שוטר ושוטרת שעצרו רכבים אשר נסעו על הנת"צ. המערער יצא מצומת "מוצארט" פנה צפונה, נכנס לנת"צ ועצר במפרצון כדי לקבל חבילה אישית מהגב' וואידה כעביה.