כלל חברה לביטוח בע"מ. נ' ח'ליל ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעת שיבוב שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 22.10.2009 בחיפה ארעה תאונת דרכים בין שלושה כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

רכב התובעת היה הראשון בסמוך לצומת מרומזר בנתיב הימני, רכב הנתבע 1 היה מאחור, ורכב הנתבעת 2 היה בנתיב השמאלי.

אין חולק שהתרחשה תאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה והאחריות בגינה.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל התובעת מסוג טרנזיט (להלן: "הטרנזיט"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל הנתבעת 3 (להלן: "רכב הנתבעת 3") והעידה בפני הנתבעת 2 שהינה הנהגת ברכבה בעת התאונה (להלן: "הנתבעת 2").

על מנת לסבר את האוזן, לאחר שנשמעו העדויות של שלושת הנהגים המעורבים בתאונה, נדחתה התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3 בהסכמה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת/1 עמד עם רכבו בנתיב הימני לפני צומת מרומזר. עת שהיה בעצירה מוחלטת הגיח רכב הנתבעת 2 מהנתיב השמאלי ופגע ברכב בחלקו האחורי שמאלי.

לשיטתו, לאחר שנשמעו העדים, ברי הוא שהנתבעת 2 היא האחראית לקרות התאונה, הגם שמסרה בעדותה בבית המשפט נתונים חדשים באשר לקרות התאונה, למרות שטענה בכתב הגנתה כי אינה זוכרת כלל כיצד התרחשה התאונה.

לא זו אף זו, היקף הנזקים ברכב הנתבעת 2 אינו עולה בקנה אחד עם גירסתה שניתנה במהלך עדותה בבית-המשפט, אלא מאשש את גרסת עת/1 ונתבע 1.

לטענת הנתבעת 2, עת הייתה בנתיב השמאלי במצב של עצירה, מימינה היה רכב התובעת, כאשר לפתע עת/1 פנה לנתיב נסיעתה ללא איתות, והחל לנסוע לאחור, ופגע ברכבה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, וגרסתו של מי עדיפה על פני השנייה.

אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסת עת/1 על פני גרסתה של הנתבעת 2.

בקליפת אגוז, הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א – 1970).

ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. אולם, לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יופי תוארו, או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה.

ברי הוא שבית המשפט צריך לתת תשומת ליבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת, אם בביטחון או בהיסוס. אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד לבדה, אלא במסגרת המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון, והשכל הישר.

עת/1 בפתח עדותו אמר כי עמד לפני רמזור, שאחריו היו שני רכבים אשר בינהם היה רכבו של נתבע 1. כמו כן, סיפר שכאשר התחלף מופע האור ברמזור לירוק לפתע רכב הנתבעת 2 שהיה בנתיב השמאלי פגע ברכבו, בחלק האחורי שמאלי כפי שהדבר מצא ביטויו בתמונות הנזק ואמר (עמ' 2): "... ועם כל הכוח נכנסה בחלק האחורי שמאלי של הרכב שלי. והמהירות שלה הייתה גבוהה, הרכב שלה נפגע כל הקדימה".