כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ

החלטה

פוסק הוצאות העדה בסך 300 ₪.

בשלב זה, תישא התובעת בהוצאותיה.

ניתנה והודעה היום ח' אייר תש"ע, 22/04/2010 במעמד הנוכחים.

בני שגיא, שופט

החלטה

פוסק הוצאות העד בסך 250 ₪.

בשלב זה, תישא התובעת בעלות שכרו.

ניתנה והודעה היום ח' אייר תש"ע, 22/04/2010 במעמד הנוכחים.

בני שגיא, שופט

פסק דין

עסקינן בתביעה שהוגשה בגין תאונת דרכים, במסגרתה נפגע רכב התובעת בחלקו האחורי.

נהגת התובעת טענה כי כתוצאה מהפגיעה בחלק האחורי, נהדף רכבה לעבר רכב שעמד לפניו, ונפגע אף במוקד נזק קדמי.

בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת, כפרה הנתבעת באחריותה וטענה לרשלנות נהגת התובעת. נטען בסעיף 7.3 כדלקמן: "זאת באשר פגע רכב התובעת במכונית שלפניו בעלת מספר רישוי 5427008 ונעצר וכתוצאה מכך התקצר טווח מרחק הבלימה בין רכב הנתבע לרכב התובעת ופגע נהג הנתבעת קלות ברכב התובעת".

במילים פשוטות, טוענת הנתבעת כי לפני שרכבה פגע ברכב התובעת, אירעה תאונה נוספת, מוקדמת בזמן, בין רכב התובעת לרכב שעמד לפניו. מדובר בטענת ההגנה הקלאסית הנטענת בתיקים מסוג זה.

במעמד הדיון הוגש טופס הודעת נהג הנתבעת אותו סימנתי נ/1. מעיון בגרסה הכתובה, לא ברור מהיכן שאבה הנתבעת את גרסתה העובדתית כפי שצוינה בכתב ההגנה. בהודעת נהג הנתבעת כלל לא מצוין כי רכב התובעת פגע ברכב לפניו בשלב מוקדם יותר, ולמעשה, למעט תיאור סיבת התאונה כ"אי שמירת מרחק", אין כל פירוט בנמצא באשר לנסיבותיה.

מבירור שערכתי במעמד הדיון לא ניתן להבין האם נערכה שיחה בין כותב כתב ההגנה לבין אותו נהג, וכיצד באה עלי כתב אותה גרסה עובדתית שנכתבה בכתב ההגנה.

נהג הנתבעת העיד אף בבית המשפט. בעדות קצרה שנמשכה להערכתי כ-90 שניות, הסביר נהג הנתבעת כי פגע ברכב התובעת וכתוצאה מהפגיעה נהדף רכב התובעת ופגע ברכב שלפניו. גרסה זו, למותר לציין, היא בדיוק גרסת עדיי התובעת.

אחזור על תמיהתי כפי שהובעה לעיל באשר לאופן בו מצאה גרסה עובדתית, שלא עלתה בשום שלב, מקום בכתב ההגנה של הנתבעת. להתרשמותי, הנתבעת ניהלה הגנת סרק, נקטה בטכניקה של משיכת זמן על מנת לדחות את הקץ ביחס לתשלום אותו צריכה הייתה לשלם.

מסיכומי ב"כ הנתבעת, שעשה כל שביכולתו כדי להסביר את עמדת הנתבעת, עולה כי הנתבעת אינה כופרת בזכאות התובעת לתשלום עבור הנזק האחורי, אולם נזק זה, כלל לא שולם עד ליום הדיון.

חזקה, כי אם הנתבעת הייתה כופרת אך ורק בזכאות התובעת לפיצוי בגין המוקד הקדמי בלבד, הייתה צריכה לשלם את הפיצוי עבור הנזק האחורי, ללא קשר לדיון ולתוצאותיו.

בשים לב לאמור לעיל, החלטתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: