כלל חברה לביטוח בע''מ נ' גרוסר

פסק דין לעניין הוצאות

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות משפט.

המשיבה, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן : "המשיבה") הגישה תביעה כנגד המבקש, מר גרוסר רפאל (להלן : "המבקש ") לתשלום דמי השתתפות עצמית.

בית המשפט דחה את התביעה ב- 1/9/09 וקבע, התובעת תשא בשכ"ט עו"ד הנתבע בסך 2,500 ₪ + מע"מ.

ב- 7/9/09 הגיש המבקש בקשה לפסיקת הוצאות בהתאם לתקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן : "התקנות"), הואיל ובפסק הדין לא נקבעו ההוצאות, אלא רק שכ"ט עו"ד.

לטענתו, עסקינן בהליך ממושך שמתנהל ברציפות בין הצדדים החל משנת 2006, במסגרתו נדרש להתמודד עם בקשת רשות להתגונן, להתייצב לדיונים, לערוך תצהירים, לדאוג לזימון עדים וכיוצ"ב. לא יהא זה צודק לפתור את המשיבה מתשלום הוצאות משפט, במיוחד כאשר למבקש נגרמו הוצאות רבות.

ההלכה פסוקה קובעת, כי רק בנסיבות חריגות יימנע בית המשפט מפסיקת הוצאות לטובת בעל דין שזכה במשפט. במקרה דנן, לא התקיימו נסיבות אלו.

בתגובה טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט לא יושב כערכאת ערעור על עצמו, ועל המבקש היה לפנות לערכאת הערעור. לאחר מתן פסק הדין, אין המבקש יכול לפנות לבית המשפט מכוח תקנה 511(א) לתקנות, ולעתור לכך, כי בית המשפט ישנה את פסק דינו, על ידי פסיקת הוצאות. סכום התביעה היה בגובה 7,733.31 ₪, כך שגובה שכר הטרחה שנפסק לזכות המבקש היה ראוי ויותר בנסיבות העניין.

דיון

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני מקבלת את הבקשה .

מסגרת נורמטיבית

קביעת שיעור ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין, בתום ההליך, נתונה לשיקול דעת השופט היושב בדין וזאת בהתאם לתקנות 511-512, לתקנות. ואכן הכלל הוא, כי ש"באין נסיבות מיוחדות המצדיקות לשלול מבעל דין שזכה את הוצאותיו, יהא אותו בעל דין זכאי להוצאות" (א. גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 741, 744.

אני דוחה את טענת המשיבה, כי הדרך היחידה העומדת למבקש היא להגיש ערעור על פסק הדין. המלומד גורן, קובע כי : "אין מניעה מלהשקיף על חוסר התייחסות בפסק הדין לשאלת שכר-טרחת עורך-דין והוצאות המשפט, כעל השמטה מקרית הניתנת לתיקון על-ידי בית-המשפט שנתן את פסק הדין, מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, ולא כעניין מהותי המצריך הגשת ערעור. גישה זו יש בה הגיון לנוכח החובה המוטלת על בית המשפט לפי תקנה 511(א) להחליט בתום הדיון בשאלת שכר-טרחת עורך-דין והוצאות המשפט (שם, עמ' 741, ובר"מ 5720/05 גופר ע"י הכונס עו"ד פישר נ' הועדה המקומית לתכנון פתח תקווה (5/8/07), המאוזכר שם).

מן הכלל אל הפרט

המבקש לא ציין בבקשתו, כי המדובר בהשמטה מקרית, עם זאת ברור ממהות הדברים, כי לכך הכוונה. לחילופין, גם אם המבקש כשל מציון הסעיף, אין בכך להימנע ממתן הסעד המבוקש, הואיל והחוק הוא בידיעת בית המשפט.

לא מצאתי נסיבות יוצאות דופן שלא לפסוק למבקש הוצאות. רק בשל השמטה מקרית לא נפסקו.

המשיבה טוענת, כי לאור סוג ההוצאות שפורטו בבקשה, וסכום שכר הטרחה אשר נפסק (שליש מסכום התביעה בלי להביא בחשבון את המע"מ), הרי שסכום זה ראוי ויותר בנסיבות העניין.

סכום שכר הטרחה אשר נפסק נתן ביטוי להשקעה שהושקעה בתיק, דהיינו כתבי בי-דין אשר הכנתם נדרשה שמיעת הראיות עצם הצורך בשכירת שירותי עו"ד וכיוצ"ב, אך אין בו להעיד על ההוצאות אשר נגרמו למבקש.

סיכומו של דבר

אני פוסקת למבקש בגין הוצאותיו סך של 800 ₪ + מע"מ, אשר ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.