ככסאברי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 31/12/10 למשך 30 ימים.

על פי כתב האישום, בתאריך 31/12/10 בשעה 02:40 נהג המבקש ברכב בהיותו שיכור.

במסגרת בדיקה שנערכה למבקש באמצעות מכשיר ה"ינשוף" נמצא ריכוז אלכוהול של 335 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

ב"כ המבקש טען כי לא נערך שימוע למבקש, הדברים שנרשמו מפי המבקש בטופס השימוע, לא נאמרו על ידו ולכן סירב לחתום על הטופס. עוד טען ב"כ המבקש כי לאחר שנבדק ונמצא שיכור ערכו לו השוטרים בדיקה נוספת ולאחריה התירו לו לנהוג ברכבו לביתו. ב"כ המבקש הוסיף כי המבקש לא הוזהר בדבר זכותו להיוועץ בעורך דין טרם הבדיקה והשימוע. לגישת ב"כ המבקש, מדובר בנהג מקצועי ולא מסוכן לציבור נוכח עברו, כמות האלכוהול הגבולית, קיימים כשלים ראייתיים בתיק החקירה, טענת המבקש כי נטל תרופות לא נבדקה ודו"ח המאפיינים התקין לגמרי. לאור אלה ובהתחשב בתקופת הפסילה המנהלית שריצה עד כה, עתר ב"כ המבקש לביטול הפסילה המנהלית או לקיצור משכה למחצית התקופה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, הציג את תיק החקירה והפנה לקיומן של ראיות לכאורה. עוד טען כי המבקש הנו עורך דין ולכן הטענה בדבר זכות ההיוועצות אינה מתאימה לענייננו. כמו כן, הופסקה נהיגת המבקש מיד בתום הבדיקה וכי חברו לקח את הרכב וכי תגובת המבקש מפורטת בגוף פרוטוקול השימוע. ב"כ המשיבה הוסיף כי המבקש מהווה סכנה לציבור המשתמשים בדרך נוכח חומרת העבירה ועברו התעבורתי.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום:

מדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום", מ"דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף" ומ"דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות" עולה כי המבקש נעצר לביקורת ומפיו עלה ריח אלכוהול.

לכן, נבדק באמצעות נשיפון ונכשל בבדיקה.

בהמשך עוכב לבדיקת "ינשוף", בה נמצא כי בגופו 335 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

בתיק פלטים המעידים על תוצאות הבדיקה כאמור.

במקום הבדיקה טען המבקש: "שתיתי רק בקבוק קרלסברג אחד…"

במסגרת התחקור טען המבקש כי שתה בקבוק בירה אחד בביתה של אחותו, עם חבר.

דבריו אלה תועדו גם בדו"ח עיכוב.

המבקש נשאל אם נטל תרופות והשיב שנטל אנטיביוטיקה יום קודם לכן בשעות הבוקר. השפעת התרופה על תוצאות הבדיקה לא נחקרה ע"י התביעה, אולם בהתחשב בזמן שחלף מעת נטילת התרופה, אין בנתון זה כדי לערער את עוצמת הראיות לכאורה.

בתיק דו"ח מאפיינים תקין, אולם ממנו עולה כי ריח אלכוהול נדף מפיו של המבקש. משקלו הראייתי של דו"ח המאפיינים יבחן במסגרת ההליך בתיק העיקרי, בשים לב לכלל הראיות והתרשמות בית המשפט מהן.

על רקע תוצאות בדיקת הינשוף, בדיקת הנשיפון, ריח האלכוהול שנדף מפיו של המבקש ואמרותיו בזירת האירוע, מהן עולה כי שתה אלכוהול, הנני קובעת כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

בניגוד לטענת הסנגור, עפ"י דו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" מיד לאחר בדיקת הינשוף וקיום השימוע, בשטח, "הופסקה נהיגתו של הנהג. למקום הגיע חבר שלקח את הרכב". טענת המבקש בתצהירו כביכול רכבו הוחזר לו לאחר בדיקה נוספת, אינה עולה מחומר החקירה ובהעדר בסיס לטענה זו בחומר הראיות הלכאורי, מקומה להיבחן במסגרת התיק העיקרי, בו יוכל בית המשפט להתרשם ישירות מגרסאות הצדדים ולקבוע ממצאי מהימנות.

הסנגור המלומד טען כי היה על השוטרים לידע את המבקש אודות זכותו להיוועץ בעורך דין טרם בדיקת הינשוף וטרם השימוע.

הזכות להיוועץ בעורך דין הוכרה בשיטתנו המשפטית כזכות בסיסית ומהותית.