כיאל נ' עירית חיפה ואח'

החלטה

1. בקשה מטעם הנתבעים 2-6 (להלן : "הנתבעים") לביטול פסק-דין, אשר ניתן כנגדם על-ידי כב' הרשמת פומרנץ ביום 16/6/2010.

2.התובע, מר כיאל מוחמד (להלן : "התובע") הגיש כתב תביעה מתוקן, בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו, עקב נפילת עץ על רכבו ביום 12/7/2006. התובע החנה את הרכב בחניה בצד רחוב היותם 5 בחיפה. הנתבעים 1-10, הינם בעלי כל הדירות בבית המשותף ברחוב היותם 5. העץ, לטענת התובע, נטוע בהחצר השייכת לנתבעים 1-10 והוא פונה לכיוון הרחוב הסמוך לבניין. הנתבעת 11, מיאנה לפצותו בגין נזקיו והפסדיו, כתוצאה מהאירוע בטענה, כי האירוע נגרם עקב נפילת עץ שהינו בשטח בבעלות פרטית של הנתבעים 1-10.

הבקשה

3. הנתבעים טוענים, כי רק בחודש פברואר 2011, הגיעו לידיהם לראשונה מסמכים הנוגעים לתיק : כתב התביעה המתוקן והחלטת בית המשפט מיום 14/2/2010 (ככל הנראה נפלה טעות בבקשתם בתאריך זה – ח.ל.ה), המורה להם להגיש תצהיר בתיק. בעקבות החלטה זו פנו לעו"ד, לשם עריכת תצהיר. רק לאחר פנייתם לעו"ד התברר להם, כי ניתן כנגדם פסק-דין בהיעדר הגנה.

לנתבעים טענות הגנה טובות : התובע לא הוכיח ולא צרף מסמכים להוכחת חלקים נכבדים מנזקו. הנתבעים עשו ככל שביכולתם למנוע את הנזק, ואף דיווחו לנתבעת 11 – עיריית חיפה – על הסכנה, אך זו לא עשתה דבר למניעת הנזק.

סיבה נוספת לביטול פסק הדין היא, כי אין זה ראוי שבגין אותו אירוע, נגד כל הנתבעים בתיק, שלטענת התובע חייבים ביחד ולחוד, יינתנו פסקי דין שונים.

בדיון אשר התקיים ביום 7/7/2011 הופיעה הנתבעת מס' 6, הגב' גבריאלה וייסברוט, וטענה כי רק היא קיבלה את ההזמנה ליום הדיון. לגופו של עניין, אין להטיל עליהם כל אחריות. הנתבעים הבחינו כי העץ עומד לקרוס, והודיעו לעירייה, הגב' ביליק עמדה ברחוב על מנת להזהיר את האנשים.

תגובה

4. התובע מבקש לדחות את הבקשה, מאחר שהוגשה באיחור, וללא כל בקשה להארכת מועד, ומאחר והנתבעים כלל לא הצביעו על כל הגנה אפשרית בבקשתם. הזמן הממושך שחלף ממועד פסק הדין ועד למועד הגשת הבקשה מטה את הכף לחובתם.

מאישורי המסירה עולה, כי הנתבעים קיבלו את כתבי התביעה עוד בחודש 5/10, אולם בחרו להתעלם מכתב התביעה ו/או מההליך המשפטי.

הנתבעים בבקשתם, אינם מציינים תאריך מדויק בו ידעו על התביעה, והסתפקו בטענה, כי בחודש 2/11 פנו לעו"ד לבירור העניין, אלא שלא ציינו מתי פנו, מה עלה בגורל הבירור הנ"ל ומה היא עמדתם לגבי אישורי המסירה אשר בתיק. עוד טען התובע, כי מבלי לפגוע בטענה כי בוצעה המצאה כדין בתיק, בפסיקת בית המשפט העליון, מסתמנת בשנים האחרונות, העדפת אסכולת הידיעה על פני אסכולת ההמצאה.

לחילופין, במידה ובית המשפט יבטל את פסק הדין, יש לחייב הנתבעים בתשלום הוצאות לזכות התובע שיהלמו את מחדלם, לחילופין, יש להורות להם להפקיד את סכום התביעה בסך 11,547 ש"ח בקופת בית המשפט, סכום המהווה קרן החוב, נשוא כתב התביעה.

בדיון אשר התקיים ביום 7/7/2011, חזר ב"כ התובע על הבקשה שלא לבטל את פסק הדין.

דיון

5. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, המסקנה היא כי יש מקום לבטל את פסק הדין אשר ניתן כנגד

הנתבעים 2-6.

6. תקנה 18, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984: "בהגשת תובענה שאינה בסדר דין מקוצר, ימסור התובע עם כתב התביעה מספר הזמנות לדין, כפול ממספר הנתבעים; הזמנה לדין תהא ערוכה לפי טופס 2".

בתקנה 20, נקבע : "הזמנה לדין חתומה ביד פקיד של בית המשפט תומצא בתכוף לאחר הגשתו של כתב התביעה, לכל נתבע יחד עם עותק ממנו".

מעיון באישורי המסירה אשר תמכו בבקשה למתן פסק דין, לא ברור אם הומצאו לנתבעים ההזמנות לדין, כמתחייב בתקנות. לכן, ספק בעיני, אם היה כלל מקום ליתן כנגד הנתבעים פסק דין.