כוכבי ואח' נ' עזר ואח'

פסק דין

רקע כללי וטענות התובעת

הנתבע היה שוכר של נכס בבעלות התובעת ברמת גן בין התאריכים 17.8.07-30.7.11. בשנת השכירות האחרונה חלו עיכובים רבים בתשלומי המיסים השונים. לאחר שנשלחו אליו התראות, ביום 15.7.11 שילם את החוב, אולם, החוב נסגר לאחר שכבר נפתחו הליכים כנג התובעת על ידי עיריית רמת גן.

בתאריך 26.7.11 נפתח כנגד התובעת תיק הוצל"פ על סך 3,117 ₪, שהינו סכום החוב בתוספת אגרת הוצל"פ ושכ"ט עו"ד. לאחר מספר ניסיונות לפנות אל הנתבע ללא הצלחה התובעת החליטה לשלם את החוב שנותר על סך 1,570 ₪ על מנת שהתיק לא יצבור עלויות נוספות. הנתבע שילם את החוב באיחור ולכן התובעת נאלצה לשלם אגרות הוצל"פ ושכ"ט עו"ד. על כן מבקשת התובעת לפסוק לה סך 1,570 ₪, הוצאות משפט 1,500 ₪, עוגמת נפש 1,000 ₪.

טענות הנתבע

הדירה נשכרה למשך 4 שנים מספטמבר 2007 – ספטמבר 2011. התובעת ביקרה בדירה פעם אחת בשנה וכל שנה העלתה את מחיר שכ"ד. בנוסף, התובעת סירבה לקחת המחאות היות וזו טירחה מבחינתה והנתבע היה צריך כל חודש להפקיד בבנק.

התובעת סירבה להחזיר לידי הנתבע המחאות עירבון ושטרי חוב שניתנו למרות שכלל החובות והתשלומים שולמו והא ראיה שניתן היה לממש את העירבון ושטר הביטחון ולא נעשה כן.

לאחר תום השנה הראשונה אולץ הנתבע לפצות על ירידת שער הדולר בשיעור אלפי שקלים. מפאת קוצר זמן בהגשת כתב הגנה לא מצא הנתבע את החוזה וההמחאה שמסר ללא קבלת דבר פרט לחידוש החוזה ב 2008. עוד הוא טוען כי התובעת חששה כי יתבע אותה ולמרות שסוכם בע"פ כי החוב הנ"ל יקוזז מחובה אליה שעולה פי כמה, הקדימה התובעת והגישה תביעה זאת.

הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד ובו טען כדלקמן:

הנתבע מעולם לא נתבע, אינו חייב כספים והתובעת ניצלה את כוחה והונה, במשך 4 שנים שולמו על שכ"ד וחובות.

התובעת ניצלה את מצוקת הדיור, סירבה להחזיר את המחאות ביטחון ושטרי חוב ביום עזיבת הנתבע כשלא נותרו חובות.

התובעת הפרה הסכמים בע"פ והבטחות, חייבה אותו בניגוד לחוזה לפצות אותו על ירידת שער הדולר באלפי שקלים כתנאי לחידוש חוזה.

שכ"ד עלה ותחזוקת הדירה הייתה עלובה.

התובע שכנגד מבקש החזר בגין שער הדולר כולל פיצוי סך 6,000 ₪.

טענות הגנה בכתב הגנה שכנגד

הנתבע חייב את סכום התביעה המקורי. טענתו לעושק אינה עומדת עם העילה הקבועה בחוק – הנתבע אינו נמצא במצב של חולשה שכלית או גופנית לפי גילו ברור שהוא בעל ניסיון ומובן שהתובעת לא ניצלה אותו על מנת לקיים קשר חוזי בין הצדדים. לראיה שביקש הנתבע לסיים את הקשר החוזי בין הצדדים, הסתיים הקשר.

במעמד מסירת המפתח הבהירה התובעת לנתבע כי ליתר ביטחון ועד שיתברר כי השיקים האחרונים של הנתבע יפדו וכי כל החובות שולמו – היא תמשיך להחזיק בשטר הביטחון וזאת מכיוון שזו הבטוחה היחידה שלה לתשלום.

התובעת לא ביקשה פיצוי בדיעבד על החוזה. במעמד מו"מ לכריתת חוזה חדש ביקשה התובעת להעלות את שכ"ד כמקובל, בסך הכול ב 4 שנים הייתה עליה של 4.2% בכל שנה. עוד היא טוענת כי מצב הדירה אינו רלוונטי.

כזכור, מדובר בתביעה להשבת הוצאות שנגרמו עקב נקיטת הליכים מצד העירייה כנגד התובעת. במהלך הדיון אישר הנתבע מפורשות כי התעכב ולא שילם בזמן את תשלומי המיסים ולכן ננקטו הליכי הוצאה לפועל כנגד התובעת. די בהודאה זו של הנתבע כדי לקבוע כי התובעת הוכיחה את תביעתה בנוסף על המסמכים שצירפה לתביעה המוכיחים כי אכן ננקטו הליכים מטעם העירייה. התובעת צירפה קבלה על תשלום למשרד עורכי הדין שפעל מטעם העירייה ולפיה שולמו הוצאות משפטיות בסך 1570 ₪. מכאן, ובצירוף להודאת הנתבע, הוכחה התביעה. הנתבע אומנם מעלה טענות קיזוז בגין חובות שהתובעת חייבת לו ושהצדדים הסכימו עליהם בע"פ, אך פרט לטענתו זו אין ראיה אחת התומכת בטענה זו . יחד עם זאת, שאר רכיבי התביעה בסך 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט ועוגמת נפש הינם מוגזמים ואף חורגים מקרן התביעה עצמה, ואין מקום לפסוק רכיבים אלו במלואם.

באשר לתביעה שכנגד, הדי שדינה להדחות בשל אי עמידה בנטל ההוכחה שכן מדובר בתביעה שנוסחה באופן כללי ביותר ללא כל פירוט מספיק ותחשיב מסודר. יש לזכור כי תובע המגיש תביעה לבית המשפט צריך גם לדעת, שבית משפט לתביעות קטנות הוא בית משפט לכל דבר ועניין וגם בבית משפט זה חייב תובע להוכיח את תביעתו ואת הסעד הנדרש ואין התובע יכול לצאת מתוך הנחה, שדי בנקיבת סכומים סתמיים ומוגזמים על מנת שבית המשפט יעניק לו סכומים אלה – גם אם אין לתובע הוכחה ולו לכאורה לסכומים הנתבעים. אמנם בית המשפט לתביעות קטנות מאפשר מסגרת דיון לא פורמלית מבחינת דיני הראיות וסדרי הדין אולם אין פירוש הדבר שניתן פטור מהוכחת התביעה, למי שעליו הנטל להוכיחה. דברים אלו יפים במיוחד לאור ההלכה הידועה מימים ימימה לפיה, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (ראו: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פד"י לה(2) 800).