כוונת שיתוף בנכסים חיצוניים ומבחניה עקרונות ויישום

הוגש לפנינו ערעור האיש על החלטת בית הדין האזורי מיום כ' באדר א' התשע"ו (29.2.2016) שזו לשונה:

[...] לאור האמור, בית הדין מקבל את דרישת האישה – הנתבעת בתיק זה לקבלת מחצית זכות מבית המגורים הרשום על שם הבעל.

ברם בית הדין לא מצא עילה להפעיל את סעיף 8(2) בתיק זה, לחלוקה לא שווה בנכסי הצדדים, מלבד האמור לעיל.

בשני דיונים שהיו לפנינו בבית הדין הגדול ניסה בית הדין להביא את הצדדים לפשרה אולם הניסיון לא צלח.

רקע למתן פסק דין

לאמיתו של דבר הערעור הוא על החלטת בית הדין קמא לתת לאישה את מחצית מדירת המגורים – נשוא הערעור – אשר בה גרו הצדדים שנים רבות. הדירה בנויה על קרקע שירש המערער – גם הקרקע וגם הבית שנבנה על הקרקע רשומים עדיין על שם המערער.

נבאר את תקציר העובדות הרלוונטי כפי שעולה מהחומר אשר לפנינו.

א.  הצדדים נישאו בשנת 1982 ולהם שלושה ילדים בגירים.

ב.   בשנת 2013 הגיש המערער תביעת גירושין – לטענתו בכתב התביעה מאחר שגילה כי אשתו בגדה בו.

ג.   לאחר כמה דיונים בית הדין האזורי חייב את המשיבה בגט לאחר העיון בחומר שבתיק.

ד.   במעשה בית דין נרשם כי המשיבה אסורה להינשא למערער ואם תהיה מעוניינת להינשא לגבר הזר מר [אלמוני] יש לערוך בירור.

ה.  אביו של המערער נפטר קודם נישואי הצדדים, בהמשך אף נפטרו הסבא והסבתא לבית עולמם, והמערער ירש מהם נכסים משפחתיים (בנויים) וכן קרקע משפחתית.

ו.   המערער נקשר בעסקת קומבינציה עם חברת בנייה שבתמורה למתן שלושה רבעים מהזכויות בקרקע התחייבה לבנות את הדירה נשוא הערעור וכן לשלם למערער עוד סכום מסוים.

ז.   בית הדין קמא פסק כי המשיבה זכאית למחצית מהתמורה, היינו לא רק מחצית השבח שהושבחה הקרקע – קרי: הבית שנבנה על גבי הקרקע, אלא גם משווי הקרקע שקיבל המערער בירושה.

ח.  בית הדין קמא נימק את פסק דינו בהרחבה על פי כמה פסקי דין שניתנו בבג"ץ שבמקום שהוכח כי הייתה כוונת שיתוף הרי גם נכס חיצוני (כגון ירושה) שרשום על שם אחד מהצדדים נכנס לחלוקה באיזון המשאבים בבני זו שחל עליהם חוק יחסי ממון.

טיעוני הצדדים הובאו בפרוטרוט במבוא לפסק הדין נשוא הערעור.

הפסיקה

נביא בקצרה את שקובעת הפסיקה כפי שהובא גם בפסק דינו של בית הדין קמא שבו הובאו בהרחבה כמה פסיקות אזרחיות תוך ציון המקורות.