כהנא נ' המיסים מנהל המכס

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית ע"ס 8,000 ₪ בגין תפיסת חבילה של סכיני גילוח שהזמין מסין. החבילה נתפסה על פי סעיף 188 לפקודת המכס וחולטה על פי סעיף 204 לפקודה, בעיקר מהטעם שמדובר בטובין מפרים.

2.התובע עותר לקבלת שווי הסחורה שחולטה, ולחילפין- לשחרור החבילה התפוסה. הנתבעת הגישה בקשה למחיקה על הסף מחוסר סמכות, ובקשתה התקבלה בחלקה ונמחק הסעד של שחרור התפוס.

3.התובע טוען כי יש להחיל את הסייג הקבוע בסעיף 200ד' לפקודת המכס (להלן: "הפקודה"), לפיו במידה והיבוא הינו לשמוש עצמי אין לחלט טובין מפרים, כשלטענתו הוא משתמש בטובין באופן עצמי לצורכי פיתוח ומחקר בהיותו מהנדס פיתוח, ואין המדובר בשימוש לצורכי מסחר. התובע מודה כי המדובר בטובין מפרים.

4.הנתבעת טענה כי הטובין נשוא התביעה, 800 סכיני גילוח, נתפסו וחולטו מאחר וסכיני הגילוח הינם סחורה מזוייפת המפירה זכויות קניין רוחני, לפיכך אסורים בייבוא לפי סעיף 200ג' לפקודה.

היא טענה כי אין המדובר בסכינים לשימוש עצמי, שכן התובע הינו מהנדס העוסק בפיתוח סכיני גילוח, והעניין שלו בטובין הוא לצורכי פיתוח ומחקר וכתחליף זול לסכיני גילוח מקוריים.

5.סעיף 188 לפקודה קובע כי:

"188.    הרשות לתפוס אניה או טובין שחולטו (א)   פקיד-מכס, שוטר או קצין בצבא-הגנה לישראל רשאי לתפוס בין בים ובין ביבשה כל אניה, כל כלי הובלה וכל טובין שהם מחולטים או שיש לו יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים. (ב)   טובין שנתפסו יובלו למחסן המכס הקרוב ביותר או למקום מבטחים אחר, כפי שיורה גובה המכס".

סעיף 200ג' לפקודה מתייחס לטובין מפרים האסורים בייבוא כדלקמן:

"דין טובין מפרים שיובאו לארץ כדין טובין שייבואם וייצואם אסור לפי פקודה זו".

הסייג היחיד לסעיף זה הינו בייבוא אישי כפי שקבוע בסעיף 200ד' לפקודה:

"סעיפים 200א עד 200ג לא יחולו על טובין מפרים שיובאו לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129".

בסעיף 129 לפקודה הוגדר "שימוש עצמי" כדלקמן:

" "שימוש עצמי" - אחד מאלה: (1)   שימוש בטובין שייבא יחיד לצרכיו או לצורכי בני ביתו; (2)   נתינה במתנה של טובין שייבא יחיד, לצרכיו או לצורכי בני ביתו של יחיד אחר; "

"שימוש מסחרי" - שימוש שאינו שימוש עצמי".

6.התובע הינו מהנדס העוסק בפיתוח סכיני גילוח, ואת הסכינים המחולטים הוא הזמין לצורכי מחקר ופיתוח, ולא במטרה להשתמש בהם באופן אישי לצורכי גילוח, כך שאין המדובר בשימוש עצמי לצרכיו האישיים או לצורכי בני משפחתו, ומה שאינו שימוש עצמי הינו שימוש מסחרי.

יתרה מכך, הכמות שהוזמנה על ידי התובע, 800 סכינים, יש בה כדי להעיד על כך שאין המדובר בשימוש עצמי.

המסקנה מכל האמור לעיל כי התובע לא הוכיח כי מטרת הייבוא של הסכינים הייתה לשימוש עצמי, לפיכך יש בסיס לקביעה כי המדובר בשימוש מסחרי על פי הפקודה.

7.יתרה מכך, התובע לא הוכיח את סכום התביעה או את הנזק הנטען. הוא לא הציג קבלה או ראיה על גובה התשלום בגין אותם סכינים, כשפעם טען ששילם עבורם ופעם טען שקיבל אותם כדוגמאות במתנה.

8.לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪.