כהן נ' רחום

החלטה

1.בפני בקשת הנתבע לבטל את פסק הדין אשר ניתן כנגדו ביום 10.6.12 וזאת בהעדר התייצבות. לטענת הנתבע,בשבוע נשוא הדיון ארעה לו תאונה,הוא נשרף בבטנו ושכב בבית.

2.התובע התנגד לבקשה. התובע טען כי ,הנתבע לא צרף אישור רפואי וכי קיימת עדה שראתה את הנתבע מתהלך בעיר ביום הדיון , זאת בניגוד לטענת הנתבע כי שכב בביתו. תובע טען כי התנהגותו של הנתבע,אשר לא טרח להודיע על אי יכולתו להגיע לדיון מהווה זלזול בביה"מ. עוד הוסיף התובע כי סיכויי הגנת הנתבע נמוכים שכן הודה בכתב הגנתו כי פגע ברכב התובע.

3.בתשובה לתגובה זו ולאור החלטתי מיום 24.6.12 צירף הנתבע אישור על ביקור בתחנה לבריאות המשפחה ביום 8.6.12.

דיון

4.בהתאם לתקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות(סדרי דין)תשל"ז:  

"ניתנה החלטה שלא בפני בעל דין והגיש בעל דין בקשה לביטולה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה,רשאי ביה"מ ,על פי צד אחד ,לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות המשפט או עניינים אחרים". 

במקרה דנן, פסק הדין נשלח לנתבע רק ביום 10.6.12 ולכן בקשתו אשר הוגשה ביום 17.6.12 הוגשה בהתאם לתקנות וההכרעה בה מסורה לשיקול דעת ביה"מ .

5.ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

 שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

 ראה בנוסף, לעניין זה :

 ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

במקרה דנן, אין המדובר בביטול מחמת הצדק, שכן הנתבע קיבל את הזימון לדיון ,ידע עליו ובכל זאת,ללא כל הודעה או בקשה, לא התייצב אליו.

6.יחד עם זאת, כאמור, לבית המשפט עדיין שיקול דעת, לבטל את פסק הדין ולאפשר לנתבע להציג הגנתו.

על פי ההלכה הפסוקה, בשלב זה, אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו כי יראה הגנה אפשרית וכי הביטול יצמיח לו תועלת, כלומר, ששמיעת עמדתו בנושא המחלוקת, עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה (ראה בספרו של גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית בעמ' 356).

ע"פ הנטען בכתב ההגנה,לנתבע טענות לעניין גובה הנזק (לטענתו המדובר רק ב"נגיעה" ברכב התובע ולא נגרם לרכב נזק ממשי). כן טען הנתבע כי גם לתובע אחריות ,בכך שהביאו במזיד לפגוע ברכבו. כאמור, בשלב זה, לא נדרש בית המשפט לבחינת מהימנות טענות הצדדים. די באפשרות לכאורית לכך שככל שתינתן לנתבע אפשרות להגיש ולהציג הגנתו באיחור, עשויות תוצאות פסק הדין (לרבות גובה הסכום שנפסק), להיות שונות.

גם אם טענתו של הנתבע כי התובע גרם במזיד לפגיעה ברכבו שלו,נראית תמוהה ,הרי לעניין גובה הנזק,אין למנוע ממנו להציג הגנתו.