כהן נ' עירית תל אביב

החלטה בבקשה להבהרת פסק דין

לפניי בקשת עיריית תל אביב (להלן: "המבקשת") להבהרת פסק דינה של כב' השופטת סאמט מיום 22.5.08, שניתן במסגרת תיק עב 11399/06- אברהם כהן נ' עיריית תל אביב. המבקשת טוענת כי הבקשה מוגשת בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

מנגד, מר אברהם כהן (להלן: "המשיב") הגיש מצידו בקשה למחיקת הבקשה על הסף בשל חוסר סמכות.

העובדות לענייננו:

ביום 7.8.06 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת (תיק עב 11399/06) לתשלום שכר עבודה ורכיבים נוספים.

הצדדים ניהלו ביניהם מו"מ במטרה להגיע לפשרה בתיק, והסכמות הצדדים הועלו על הכתב במסמך שכותרתו הסדר לסיום העסקה (להלן: הסכם הפרישה).

המסמך נחתם על ידי הצדדים, ואף קיבל תוקף של פסק דין, וזאת בהתאם להחלטה של כב' השופטת (בדימוס) ורדה סאמט מיום 22/5/08 (להלן: "פסק הדין").

לימים התברר כי קיים פער משמעותי בין האופן שבו המבקשת מפרשת את ההסכם הפרישה לבין האופן בו מפרש אותו המשיב. המבקשת ביצעה את התשלומים בהתאם לאופן בו היא מפרשת את ההסכם, וביום 14.9.09 הגיש המשיב כנגד המבקשת בקשה לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק הוצל"פ 01-15582-49-3).

ביום 18.11.09 הגישה המבקשת, במסגרת תיק ההוצל"פ (היא החייבת בתיק ההוצל"פ), בקשה בטענת "פרעתי" ובה טענה כי קיימה את מלוא חיוביה על פי פסק הדין.

ביום 31.5.11 התקיים הדיון בתיק ההוצל"פ בפני כב' רשם ההוצאה לפועל סומך עדי. בהחלטה, שניתנה במעמד הדיון, קבע הרשם כדלקמן:

"לעמדת החייבת כאמור אין זה מסמכותו של רשם ההוצל"פ לדון בסוגיות הקשורות בפרשנות אומד דעתם של הצדדים בעת כריתתו של ההסכם וסמכות זו שמורה לבית הדין. אם כך, לא השכלתי להבין מדוע היה מקום להגיש בקשה זו או לחילופין להימנע מהגשת בקשה מתאימה ביחס לכוונות הצדדים בהסכם, משך תקופה ארוכה זו, לבית הדין.

היום בדיון העלתה החייבת טענותיה אלו ביתר שאת ויכול וטעם יש בהם, אלא שאיני יכול להתעלם מהשיהוי הרב בהתמשכותם של ההליכים ובפרט לנוכח העובדה שבסמוך למועד הגשת הבקשה בטענת הפרעתי ניתן צו לעיכוב הליכים כנגד החייבת לנוכח הפקדת ערובה כספית ומעברו השני של המטבע נותרה יתרת חוב בסכום של 270,000 ₪ נכון להיום שטרם נפרעה וכל עוד סוגיית הפרעתי לא נדונה מקומה להשתלם לזוכה.

אשר על כן ועל מנת לאזן בין האינטרסים של הצדדים סבורני כי אין מקום לחסום את החייבת מפני פניה לבית הדין אלא שיש להתחשב בזמן הניכר שעבר מאז פתיחתו של תיק זה והגשת הבקשה על ידה ועיכובם של ההליכים במשך תקופה זו ומשום כך קובע אני כדלקמן:

א.בתוך 45 ימים מהיום תפנה החייבת בבקשה מתאימה לבית הדין האזורי לעבודה ביחס לפרשנות ההסכם בסוגית הסעיפים השנויים במחלוקות בין הצדדים.

ב..".

ביום 28.11.11 הגישה המבקשת את הבקשה דנן וזאת, לטענתה, לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. לטענתה, על בית הדין ליתן הבהרות לגבי פסק הדין אשר אישר את הסכם הפשרה בין הצדדים. המבקשת טוענת כי יש להבהיר את הסוגיות העולות בהסכם הפשרה הנוגעות להפרשה לקרן השתלמות ולקופת תגמולים; תשלום מיוחד; ופדיון ימי חופשה.

מנגד, המשיב טוען כי בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, רק בידו של רשם ההוצאה לפועל לפנות בבקשת הבהרה ולא למי מהצדדים. לכן, לטענתו, משלא נעשה כך במקרה דנן הרי שדין הבקשה להידחות מחוסר סמכות.

דיון והכרעה:

כפי שיפורט להלן, דין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא כי בפוסקו את פסק דינו, סיים בית הדין את מלאכתו ואין הוא רשאי להבהיר עוד את פסק הדין (בג"צ 897/78 אליהו יגאל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לג (2) 6; דב"ע מט/9-145 ההסתדרות הכללית נ' חברת שקם בע"מ ואח', פד"ע כא 257; דב"ע מו/3-80 מרום שירותי תעופה בע"מ- פינקלשטיין, פד"י יח 73, 77).