כהן נ' עיר המלכים אילת ואח'

פסק דין

מבוא

לפני תביעת התובעת ילידת 1937 בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה ביום 14.2.06 בעת שנפלה במהלך ירידה במדרגות (להלן: "התאונה"). על פי הנטען, התאונה ארעה במתחם עיר המלכים באילת (להלן: "המתחם"), בעת שהתובעת מעדה בגין שבר באבן המדרכה של המדרגה העליונה.

התביעה הוגשה בתחילה כנגד הנתבעת 1, עיר המלכים אילת שהינה על פי הנטען הבעלים והמחזיקה של המתחם (להלן: "עיר המלכים"), וכנגד מבטחתה הראל חברה לביטוח בע"מ.

משעיר המלכים טענה כי גרם המדרגות אינו בבעלותה ו/או בחזקתה, אלא מהווה חלק מהמדרכה הציבורית שבאחריות עיריית אילת (להלן: "העירייה"), נאלצה התובעת לתקן את תביעתה ולצרף את העירייה ומבטחתה הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ כנתבעות נוספות.

לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נחבלה בחלקים רבים בגופה לרבות בכפות ידיה, בפניה, בברך ובכתף וכתוצאה מכך נדרשה לטיפולים רפואיים ממושכים ולהוצאות. התובעת לא הגישה חוות דעת רפואית מטעמה.

הצדדים חלוקים בשאלת החבות, לרבות בשאלה על מי מוטלת החבות לפצות את התובעת ככל שתוכח, וכן בשאלת שיעור הנזק.

פסק - הדין ניתן לאחר שהובאו בפני הראיות כדלקמן:

ראיות התובעת: תצהיריהן וחקירותיהן הנגדיות של התובעת ואחותה גב' ברכה מעודה (להלן: "האחות") ועדותו וחקירתו הנגדית של בנה של התובעת מר עשהאל כהן (להלן: "הבן").

ראיות עיר המלכים: בסופו של יום חזרו בם מכוונתם להגיש ראיות ומשכו את תצהירו של מי ששימש כמנכ"ל עיר המלכים.

ראיות העירייה: תצהירה וחקירתה הנגדית של סגנית מהנדס העירייה הגב' שרה עובדיה (להלן: "הגב' עובדיה").

כמו כן הובא בפני תיעוד שהוגש על ידי הצדדים ושמעתי את סיכומיהם בעל פה של ב"כ בעלי הדין. בתום שמיעת סיכומי הצדדים הובהר לב"כ התובעת כי התביעה צפויה להידחות, ועל כן הוצע לשקול את המשך צעדיה, אולם היא עמדה על תביעתה.

כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

שאלת החבות

בכתב תביעתה טענה התובעת כי מעדה בגין שבר באבן המדרכה של המדרגה העליונה. יאמר כי התובעת פנתה לחברה שארגנה את הטיול בתביעה לפיצוי וזאת במכתב שנשלח בשמה במחצית השניה של חודש מרץ 2006, דהיינו כחודש ימים לאחר קרות התאונה (להלן: "המכתב"). במכתב נטען: "נתקלתי במכשול אבן – המדרכה, מעדתי והתגלגתי מספר מדרגות...".

התובעת הגישה תחשיב נזק ובו שבה וחזרה על טענותיה כי נפלה בשל שבר באבן המדרכה. משהנתבעות חלקו בתחשיביהן על טענות התובעת, זומנה התובעת לישיבת קדם משפט במהלכה השיבה לשאלות ביהמ"ש, בדבר נסיבות אירוע התאונה.

התובעת העידה כי נפלה לאחר שנתקלה במדרגה שבורה ובתשובה לשאלות באיזו שעה ארעה התאונה והאם ארעה בשעות היום או הלילה השיבה התובעת: "לא זוכרת". כאשר נשאלה האם תיזכר היכן ארעה התאונה אם תוצגנה בפניה תמונות שצולמו על ידי הבן זמן מה לאחר התאונה (להלן: "התמונות") - השיבה בשלילה. (עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת יום 14.11.12). התובעת הוסיפה והעידה כי האחות ישבה באוטובוס שחנה בסמוך וכי היתה עדה לקרות התאונה.

משהנתבעות דחו את הצעת ביהמ"ש שהוצעה בעקבות עדותה זו של התובעת, הוגשו ראיות הצדדים. בתצהיר עדותה הראשית הצהירה התובעת כי נפלה "...בגין מפגע מדרכה – שבר באבן הנדרכת של המדרגה העליונה בגרם המדרגות..." (ס' 2 לתצהיר עדות ראשית).

האחות הצהירה בתצהירה כי "...בעודי ישובה בתוך האוטובוס ... ראיתי את הגב' כהן יונה מועדת בגרם המדרגות ... ראיתי בבירור (הדגשה במקור – ה.י) כיצד היא מועדת ואח"כ מתגלגלת בגרם המדרגות היורד לכיוון היציאה מהאתר. עזבתי את מקומי באוטובוס ומיהרתי לגשת אליה ולהחיש לה עזרה... ברצוני להדגיש כי במקום בו נפלה ... היה מפגע במדרכה בדמות שבר באבן המדרכת ... " (סע' 2-5 לתצהיר).

בחקירתה הנגדית העידה התובעת: "יצאתי מהלובי לרחבה, נתקלתי במדרגה, היתה שבורה, נפלתי והתגלגלתי". כאשר נשאלה כיצד הינה יודעת שהמדרגה היתה שבורה והאם הבחינה בכך קודם לקרות התאונה השיבה: "לא אחר כך, אלא אחרי שאני שחזרתי אז זה מה שקרה. לא הייתי בהכרה". כאשר התבקשה להבהיר מתי עלה בידה לשחזר כי המדרגה היתה שבורה השיבה: "לא זוכרת, שבועיים, שלושה, חודש, לא זוכרת. אולי יותר. לא יודעת". (עמ' 15-16 לפרוטוקול ישיבת יום 24.3.14).