כהן נ' סיוע משפטי מחוז דרום

פסק דין

רקע

1.בפני ערעור על החלטת הלשכה לסיוע משפטי, לפיה נדחתה בקשת המערערת לקבלת סיוע משפטי, מחמת חוסר סיכוי משפטי.

המערערת הגישה שני ערעורים, כאשר שניהם נוגעים לבקשתה לקבלת סיוע משפטי בערעור שהגישה המערערת בבית הדין לעבודה, כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן "המל"ל").

בערעור הראשון שהוגש על ידי המערערת- עש"א 5507-11-11, הוברר כי המערערת חולקת על אחוזי הנכות שנקבעו לה על ידי המל"ל. ב"כ המשיבה ציין כי אם כך, עליה להגיש ערעור לוועדה הרפואית לעררים ועל כן הערעור דכאן מוקדם מדי. עוד ציינה ב"כ המשיבה, כי המערערת המציאה למשיבה מסמכים נוספים הנוגעים לוועדה הרפואית לעררים.מכאן נערכה בלשכת הסיוע המשפטי בדיקה מחודשת של בקשתה ועל כן ציינה כי הערעור למעשה מוקדם מדי.

בשים לב לאמור נדחה הדיון עד לקבלת הודעה מהמשיבה בדבר ההכרעה בשאלת מתן הסיוע משפטי למערערת, לאור המסמכים הנוספים שהומצאו, כאשר בסופו של דבר, אף בקשה זו לקבלת סיוע משפטי נדחתה מחמת חוסר סיכוי משפטי.

מכאן לבקשת המערערת חודש הדיון בערעור זה, כאשר המערערת הגישה ערעור נוסף על ההחלטה החדשה – עש"א 37561-02-12.

2.המדובר בשני ערעורים שעניינם זהה, בהם עותרת המערערת לקבל סיוע משפטי בערעור שהוגש על ידה לבית הדין האזורי לעבודה. ערעור זה יוצא כנגד קביעות המוסד לביטוח הלאומי לגבי דרגת הנכות הרפואית של המערערת. המערערת קובלת כנגד שיעור הנכות שנקבע לה בגין פגיעה בכתף וטוענת שהוא נמוך מדי, תוך שהוברר כי למערערת נכות בגין סעיף אחר, בשיעור של 50%, עליו אין היא חולקת.

3.המערערת חוזרת ומדגישה כי היא נפגעה בתאונת עבודה, וכי היא אינה מקבלת את קביעות הוועדה הרפואית ביחס לאחוזי הנכות בכתף, שכן היא מעוניינת לקבל מהמוסד לביטוח לאומי שירותים מיוחדים. שיעור הנכות הנדרש לצורך בחינת קבלת שירותים מיוחדים, הינו לא פחות מ- 60%, ועל כן משנקבעו לה רק 58% אחוזי נכות משוקללת, אין היא יכולה לקבל שירותים מיוחדים. המערערת הדגישה כי מצבה הרפואי הוחמר בשל אותה תאונת עבודה וכי הרופאים בביטוח הלאומי לא מעוניינים להכיר בנכות שלה.

4.המשיבה דחתה את הבקשה מחמת חוסר סיכוי משפטי. המשיבה ציינה בתגובתה לשני הערעורים, כי למערערת אמנם נקבעו 58% אחוזי נכות רפואית, אך דרגת אי הכושר שנקבעה לה היא הדרגה המקסימאלית, בשיעור של 100%. עוד הודגש כי הועדה הרפואית לעררים אינה קובעת את הזכאות לגמלת נכות כללית, שכן שיעור הנכות התפקודית (אי כושר), הינו בסמכות פקיד התביעות, אשר קבע לה זכאות לגמלת נכות מלאה, ומכאן צויין כי לא ברורה מהות הערעור.

דיון

5.חוק הסיוע המשפטי תשל"ב- 1972 (להלן: "החוק") קובע למי יינתן סיוע משפטי. על פי הנאמר בסעיף 2 לחוק, סיוע יוענק למי שידו אינה משגת לשאת בהם, כאשר המבחן הינו מבחן הזכאות הכלכלית.

עוד נקבע בסעיף 4 לחוק כי:

"ראש הלשכה רשאי לדחות בקשת שירות משפטי, אם היה סבור שעניינו של המבקש אינו אלא טרדני או קנטרני, או שאין לו על מה לסמוך, או שאין לו בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות, ורשאי הוא להורות שיופסק שירות שהוחל בו וכי המבקש יחזיר הוצאות שהוציאה הלשכה על שירות שנתנה, הכל כפי שנקבע בתקנות".

6.נמצאנו למדים, כי בנוסף לבחינת מצבו הכלכלי של מבקש הסיוע ושאלת זכאותו לקבלת סיוע בפן זה, על הלשכה לסיוע משפטי לבחון את עצם הבקשה ואת סיכויי הצלחת ההליך המשפטי, בגינו מתבקש סיוע.

בחינה זו נדרשת לאור העובדה כי המשאבים הציבוריים המוקנים ללשכה לסיוע משפטי, הינם מטבע הדברים מוגבלים, דבר המחייב בחינה של חלוקת המשאבים – "העוגה" – באופן שאלו יינתנו, מקום בו קיים סיכוי משפטי להצלחת ההליך, ולא יבוזבזו בהליכי סרק.

7.במקרה דכאן בחנתי טענות המערערת, תשובת המשיבה והמסמכים שצורפו, הן לערעור והן לתשובה, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות, שכן לא מצאתי פגם בהחלטת המשיבה, שלא ליתן סיוע משפטי למערערת.

8.אפרט טעמי: המערערת פנתה למשיבה בבקשה לקבלת סיוע משפטי עוד ביום 30.5.11, כאשר באותה עת הובן על ידי המשיבה כי המערערת מבקשת לערער על החלטת רופא מוסמך מיום 16.9.10, בה נקבע שדרגת נכותה הרפואית הינה 50%. בשל העובדה שעל פי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") לא ניתן לערער לבית הדין לעבודה על החלטת רופא מוסמך, אלא רק על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ו/או הוועדה לעררים בעניין אי כושר, נדחתה בקשת המערערת מחמת חוסר סיכוי משפטי.

לאחר הדיון הראשון בבית המשפט ולאור מסמכים נוספים שהוגשו על ידי המערערת למשיבה, הוברר כי המערערת הגישה ערר לוועדה הרפואית לעררים, על החלטת הרופא המוסמך מיום 16.9.10. עוד הוברר כי הערר התקבל במובן זה שבנוסף ל- 50% נכות רפואית שנקבעו למערערת קודם לכן, נקבעו לה 15% נכות רפואית נוספים בגין הפגיעה בכתף שמאל, כאשר בסך הכל נקבעה לה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 58%.

9.נמצאנו למדים איפוא, כי המערערת יוצאת חוצץ כנגד קביעת שיעור הנכות, אשר נקבע בוועדה הרפואית לעררים. לדידה, היה מקום שהוועדה הרפואית תקבע לה שיעור נכות גבוה יותר, בגין הפגיעה בכתף, ולמעשה על כך הוגש הערעור לבית הדין לעבודה, בו מתבקש מתן הסיוע המשפטי. בדיון בפני הבהירה המערערת האמור, תוך שהדגישה כי היא מעוניינת בעוד 2% נכות, לפחות, כדי שתוכל לקבל שירותים מיוחדים מהמל"ל. עוד הוברר כי המבקשת סבורה שנקבעו לה רק 8% נכות בגין הפגיעה בכתף, כאשר בפועל נפסקו לה בגין סעיף זה 15%.