כהן נ' מנשה

החלטה

בפני בקשת צד ג ( להלן: "המבקש" ), יורשו של הנתבע, לעיכוב הליכים בתובענה עד להכרעה בערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה ברמת גן ובעניין מינוי מנהל עיזבון מטעם התובע וביטול הדיון שקבוע ליום 12.6.13.

בית המשפט לענייני משפחה בר"ג ( כב' השופטת מירה דהן ) מינה כמנהל הנתבע, עזבון המנוח מנשה דגני ז"ל, את עו"ד קלנר.

המבקש טוען, כי בית המשפט למשפחה בהחלטתו מיום 14.4.13, מינה כמנהל עזבון מטעם התובע, כאשר על פי הבקשה המקורית התבקש מינוי מנהל עזבון ניטראלי ואובייקטיבי ונטול פניות כהגדרתו.

המבקש טוען, כי עיכוב ההליכים מתחייב, מכיוון שמנהל העזבון נמצא בניגוד עניינים מובהק שכן לשיטת המבקש, למנהל העיזבון אינטרס ממוני אישי שעומד בסתירה לאינטרס העזבון, מה שיוצר בהכרח, ניגוד אינטרסים גם כלפי בית משפט, מכוח היותו קצין בית משפט.

ניגוד העניינים נוצר בעקבות החלטת בית המשפט למשפחה, לפיה תשלום שכר טרחתו של מנהל העזבון מותנה במציאת נכסים של העזבון. מכאן מתחייב, לשיטת המבקש, שמילוי תפקידו של מנהל העזבון בהצלחה, יביא לכך שמנהל העזבון לא יקבל שכר טרחה. כך לשיטת המבקש נוצר אינטרס ממוני אישי של מנהל העזבון נגד העזבון. לכן נדרש ביטול של המינוי.

לטענת המבקש, המשך ההליכים בתביעה שבכותרת, במצב זה של ניגוד עניינים, מעלה חשש שהתובע ינסה לפעול לזרוז ההליכים, על מנת לקבל פסק דין עוד, לפני שיתברר הערעור, ובכך יחמוק מדיון בטענות שהעלה המבקש במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר.

המבקש מפנה לפסיקת בית המשפט העליון בסוגיית עיכוב ההליכים ולקביעה, כי לבית המשפט סמכות לעכב הליכים כאשר קיים הליך תלוי ועומד שמעורר שאלות דומות.

התובע ( להלן: "המשיב" ) בתגובתו לבקשה, עותר לדחיית הבקשה, בטענה, שלפי חוק הירושה, מרגע שמונה מנהל עזבון, רק למנהל העזבון סמכות לנהל את העזבון, כל עוד הצו בתוקף והיורשים, אינם רשאים לנהל את העזבון או לייצגו , וכך גם המבקש, שהנו יורש ולא מנהל העזבון.

לטענת המשיב משמונה מנהל עזבון, מן הראוי שהוא ינהל את העזבון, כולל התביעה כנגד העזבון.

לעניין קיום הדיון שקבוע ליום 12.6.13 , טוען המשיב שלא נדרשת נוכחותו האישית של המבקש בדיון, שכן הנו מיוצג ומדובר בדיון קדם בלבד. בנוסף נטען כי נוכחות המבקש איננה נדרשת מכיוון שהמבקש הנו צד ג ואילו הנתבע/המנוח מיוצג ע"י מנהל העזבון. לטענתו, התנגדות המבקש למינוי מנהל העזבון איננה עילה לעיכוב הליכים שכן בית המשפט איננו הפורום המוסמך לדון בשאלת מינוי מנהל העזבון.

המבקש בתשובתו מפנה להחלטת כב' הרשמת כץ שנתנה תוקף, בהסכמת המשיב, להסדר דיוני שגובש בין הצדדים ולפיו המבקש כאן הנו המתנגד במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר.

דיון:

בקשה לעיכוב הליכים מחמת הכלל של הליך "העניין תלוי ועומד" , מבוסס בעיקרו על השוואה בין עילות התביעה, במסגרתו ניתן לעכב התנהלות הליך אחד כל עוד תלוי ועומד הליך אחר בין בעלי הדין.

מדובר בהליך שהוא יציר הפסיקה ומטרתו היא, מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה של בית המשפט בהליך כפול. נקבע כי מן הראוי לדון בשאלה המרכזית המשותפת פעם אחת ולא לנהל דיון מקביל בה בהליכים שונים (ראו: רע"א 346/06 ד"ר באסם חזן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, מיום 15/05/06 [פורסם בנבו]).

המבחן הינו בהגדרת העילה והסמכות לעיכוב הליכים היא סמכות שבשיקול דעת. ההחלטה מוכרעת בין היתר, על יסוד שיקולים של יעילות הדיון וחסכון במשאבים של בית המשפט ושל בעלי הדין (ראו: ע"א 9/75 שיך אל-עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 477).

ברעא (י-ם) 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדר קפלן, תק-על 2002 (1) 860, נאמר כי:

"סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות אינה שנויה במחלוקת. זוהי סמכות שבשיקול דעת והיא הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב... הדברים נכונים לא רק כאשר מדובר בין אותם צדדים בשני ההליכים, אלא גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאינטרס זהה".

בנוסף נקבע כי לא נדרשת זהות מלאה בין כל עילות התביעה במסגרת שתי התובענות, לצורך עיכוב הליכים. "העיקר שבשתיהן עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה" (ראו: א. גורן סוגיות בסדר הדין אזרחי, מהדורה עשירית תשס"ט, עמ' 116-117).

בעניינו של המבקש כאן שוכנעתי, כי למבקש מעמד בתובענה לאור ההסדר הדיוני המוסכם שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של החלטה ע"י כבו' הרשמת כץ, כפי שמופיע בנספח א לתשובת המבקש.