כהן נ' ממן

פסק דין

כללי

1.במועד הרלוונטי לתובענה ניהלו התובע (להלן: כהן) והנתבע (להלן: ממן) תחנות תדלוק. כהן ניהל תחנת תדלוק של חברת סונול בשכונת הדר ובהמשך החל לנהל תחנת תדלוק של חברת דלק ברחוב הנביאים בחיפה. ממן ניהל תחנת תדלוק של חברת פז בשכונת יזרעאליה (להלן: תחנת ממן או התחנה).

2.ממן הנו הבעלים של המגרש עליו הוקמה תחנת התדלוק. ממן הנו נכה צה"ל והתחנה הוקמה על המגרש על ידי חברת פז. ממן הקים בתחום התחנה עסקים אחרים שהופעלו על ידו או על ידי מי מטעמו.

3.בתחילת שנת 2000 באו השניים בדברים והגיעו לידי הסכמה לפיה כהן ישקיע כספים בתחנת ממן וזו תנוהל על ידם בשותפות. נסיבות השקעת הכספים כמו גם גובה הסכום שהושקע וכמה מתוכו הוחזר לכהן עומדים בלב המחלוקת דנן.

4.בתובענה זו רב הנסתר על הגלוי ולא מן הנמנע שמאחוריה פעולות עלומות שבעלי הדין ראו לא להביא לידיעת בית המשפט. היא אף מעלה תהיות רבות, שהרי המדובר באנשי עסקים שלפני העסקה דנן לא הכירו היכרות רבת שנים ולכאורה ידעו אך מעט איש על רעהו. תמוה אפוא שלא נחתם חוזה וכי ניתנו כספים בסכום בלתי מבוטל בלא שהדבר עוגן במסמך ברור וחד-משמעי. מה גם שכהן עצמו העיד, כי ממן היה מעוניין בחתימה על חוזה והוא זה שביטל את הרעיון בטענה כי "סמך עליו".

חרף התהיות העולות והעובדה ששני הצדדים בחרו מטעמיהם הם שלא להביא ראיות חזקות וטובות יותר להוכחת גרסתם יש לבחון האם עמדו בנטל המוטל על כל אחד מהם ובהתאם לכך להכריע בתובענה.

גרסת כהן

5.לגרסת כהן, נקלע ממן לקשיים כספיים והיה חייב סכום נכבד לחברת פז. הוא מצדו היה על סף סיום הקשר העסקי עם חברת דלק והיו לו כספים שחפץ להשקיע. מאחר שהכיר את ממן, התרשם ממנו לטובה וידע שגם הוא בעסקי תחנות תדלוק היה מוכן להעמיד לטובתו הלוואה על סך 330,000 ₪ אותה התחייב האחרון להחזיר בצירוף ריבית בשיעור 6% לשנה, כפי שהיה מקובל אותה עת בבנקים מסחריים. השניים היו אמורים לעבוד יחדיו בתחנת ממן ולהתחלק ברווחים שווה בשווה.

6.לאחר שעבדו בתחנה ארבעה חודשים במהלכם עבד כהן בתחנה שעות רבות מידי יום ללא כל תמורה, נוכחו לדעת שאין בתחנה די כדי לספק פרנסה לשתי משפחות ועל כן החליטו לבטל את העסקה תוך התחייבות ממן להשיב את מלוא ההלוואה בצירוף ריבית כמוסכם.

7.לגרסת כהן, העביר לממן במהלך חודש מארס 2000 מספר סכומים - 80,000 ₪ בשיק שמועד פרעונו ה-20.3.00; 20,000 ₪ בשיק שתאריך פרעונו ה- 10.3.00; 187,000 ₪ נמסר במזומן ביום 23.3.00 ו- 45,190 ₪ נמסרו במזומן ביום 23.3.00. סה"כ הלווה לממן לגרסתו סך של 332,190 ₪ (ראה סעיף 18 לתצהיר ת/1).

לגרסתו הסך של 187,000 ₪ נמסר לממן תחילה בשיק משוך לפקודת חברת פז ברם בהמשך ולבקשת ממן נטל את השיק חזרה, משך את הסכום מחשבונו בבנק ומסר מזומנים לידי ממן. כהן צירף טופס משיכת מזומנים לפיו ביום 23.3.00 משך 187,000 ₪ מחשבונו. הסך של 45,190 ₪ נמסר לממן במזומן מפדיון מכירת רכב שהיה בבעלות אביו של כהן. מסירת שני סכומים אלה שנויה במחלוקת.

8.בפועל, אף כי ממן לא התכחש לחיובו ולחובתו להשיב לו את מלוא ההלוואה החזיר לכהן סך של 145,700 ₪ בלבד במספר תשלומים שהועברו אליו באמצעות יוסי, בנו של ממן. האחרון ערך בנוכחות כהן רישום בכתב ידו של הסכומים שנתקבלו והוחזרו. רישום כאמור נערך כל אימת שהוחזר סכום כלשהו. בנוסף רשם כהן בכתב ידו על גב המסמך סכומים נוספים שקיבל מאת ממן. לפי רישומים אלה נותרה יתרה בסך 186,300 ₪ (קרן).

גרסת ממן

9.גרסת ממן הנה לעומת זאת, כי בין השניים סוכם כי כהן יצטרף לתחנה כשותף ולשם כך היה עליו להשקיע 330,000 ₪. כהן הפר התחייבותו זו ותחת הסכום האמור העביר לידיו סך של 100,000 ₪ בלבד בשני שיקים. משראה שאין בכוונת כהן לתקן את ההפרה החליט לבטל את העסקה. כמחווה של רצון טוב נאות להשיב לו את מלוא סכום השקעתו, ואמנם כך עשה.

בנסיבות אלו, אינו חייב לכהן מאומה.

המחלוקת

10.אין חולק כי בטרם התקשרו בחוזה היתה היכרות בין כהן לממן. לטענת כהן נהג ממן לתדלק את רכבו בתחנת התדלוק שבניהולו, שכן הרכב צרך דלק 97 אוקטן שלא נמכר בתחנת ממן. ממן לא הכחיש כי נהג לתדלק את רכבו בתחנות אחרות זולת תחנתו ברם הכחיש כי הכיר את כהן בדרך זו. מחלוקת זו אינה בעלת נפקות לתובענה דנן ואין צורך להכריע בה.

11.הצדדים חלוקים גם בדרך בה נתן כהן את הכספים. כאמור, כהן גורס שנתן את הכספים כהלוואה ואילו ממן גורס כי הסכום הועבר כהשקעה במסגרת השותפות בין השניים. מחלוקת זו הנה לכאורה בלבד, שהרי גם מגרסת כהן עולה כי הכספים הועברו לממן במסגרת השותפות שבהתהוות על מנת לסייע לאחרון להיחלץ מהמצוקה הכלכלית אליה נקלע, לסלק חובות לפז ולאפשר המשך הפעלת התחנה. מעבר לכך, השקעת כספים בשותפות על דרך של מתן הלוואה אינה חזיון נפרץ. יתרה מכך, גם ממן אישר כי היה עליו להשיב את הכספים, כך שאם מקור החובה לכך – חובת ההשבה בעקבות ביטול החוזה או השבת הלוואה – אין בהן כדי להשפיע על התוצאה.

12.מכאן, המחלוקת נעוצה בשני מישורים. האחד, גובה הסכום שמסר כהן לממן – 330,000 ₪ כטענת כהן או 100,000 ₪ כטענת ממן. השני, גובה הסכום שהוחזר – 145,700 ₪ כטענת כהן או 100,000 ₪ כטענת ממן.