כהן נ' כרסנטי ואח'

פסק דין

המבקש תבע את המשיב כי יפצה אותו על נזק, שלטענתו גרם לו המשיב בתאונת דרכים. לשיטתו – המשיב נסע אחריו במשאיתו, אחר כך עקף אותו מימין, וכשניסה לחזור לנתיב על מנת לנסוע לפניו – פגע במכוניתו וגרם לה נזק. מכאן תביעתו (המשיבה 2 ביטחה את המשיב 1).

המשיב טען, כי המבקש נסע אחריו, וכאשר בלם בלימת חירום את משאיתו – התנגש בו המבקש מאחור, וכך ארעה התאונה.

השופטת קמא שמעה את עדויותיהם של שני הצדדים, וסופו של יום מצאה, כי המבקש לא הרים את הנטל בהוכחת גרסתו, ולכן דחתה את התביעה. על כך מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי, כשהוא מצביע על סימנים שונים בראיות ובכתבי הטענות, כגון חוות דעת של שמאי מטעמו, המחזקים, לטעמו, את מסקנתו.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה לא ראיתי להיענות לה, בלא שאדרש לתשובת המשיבים. בקשתו של המבקש מבקשת לשנות את קביעתה העובדתית של השופטת קמא, ובכגון דא אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, להוציא יוצאים מן הכלל, שהעניין שלפנינו איננו נמנה עליהם, לא כל שכן כאשר הקביעה העובדתית נגזרת, בין היתר, מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהעידו לפניה, וזהו המקרה שלפנינו, בו העידו המבקש והמשיב, והשופטת לא יכולה היתה לבכר את עדות המבקש על פני עדות המשיב. ההתערבות בפסק הדין נעשית עוד יותר בצמצום כאשר מדובר בבקשה המופנית כלפי פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות כבמקרה שלפנינו, והרי לנו מכשלה נוספת שעל המבקש לעבור.

כיוון שכך, והואיל ואין המקרה נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בקביעה העובדתית, אין לי כי אם לדחות את הבקשה, וכך אני עושה.

אין צו להוצאות בהליך שלפניי.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"א, 23 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: