כהן נ' ישנו

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון מיום 18.03.12 (כב' השופט א. שוורץ).

בפסק דינו קיבל בית המשפט באופן חלקי את תביעת המשיבה, תביעה כספית לתשלום שכר דירה בסך 14,200 ₪, וחייב את המבקש בתשלום סך 3,462 ₪ ובהוצאות בסך 500 ₪.

2.כמפורט בפסק הדין, בין הצדדים נחתם הסכם שכירות במסגרתו הושכרה חנותה של המשיבה למבקש תמורת סך 2,100 ₪ לחודש אשר ישולמו אחת לרבעון, לצורך כך הפקיד המבקש בידי המשיבה 4 שיקים ע"ס 6,300 ₪ כל אחד.

לטענת המשיבה (בבימ"ש קמא), המחלוקת בין הצדדים החלה בכך שהמבקש מסר לה שטר חוב ע"ס 3,000 ₪ חלף שטר החוב שהתחייב להפקקיד בסך 30,000 ₪. משכך, הורתה המשיבה לחברת החשמל שלא לחבר את החנות לרשת החשמל כל עוד לא תתוקן ההפרה לשיטתה. המבקש מצידו ביטל שיק ע"ס 6,300 ₪. משכך, הוגשה התביעה ע"ס תשלום דמי שכירות שלא שולמו, דמי ארנונה והוצאות.

לטענת המבקש, עם כניסתו לחנות הבחין בנזילה ובכך שהחנות איננה מחוברת לזרם החשמל, המבקש ביקש מהמשיבה לתקן את הליקויים, אך היא סרבה ודרשה שיפקיד שטר חוב ע"ס 30,000 ₪. משסרבה המשיבה לתקן את הליקויים, הזמין חשמלאי ונשא בעלות שכרו. החנות לא היתה מחוברת לזרם החשמל חודשיים וחצי וע"כ קוזזו דמי השכירות, הארנונה ועלות החשמלאי. לדבריו, על פי ההסכם היה עליו להפקיד שטר חוב ע"ס 3,000 ₪ ולא ע"ס 30,000 ₪ כדרישתה המאוחרת של המשיבה.

3.בית משפט קבע כי הוא מקבל את גירסת המשיבה (שהושמעה מפי בתה) לרבות הטענה כי על פי תנאי ההסכם היה על המבקש להפקיד שטר חוב ע"ס 30,000 ₪ ולא ע"ס 3,000 ₪. אך איפשר למבקש לקזז שכר דירה בגין 65 ימים בהם החנות לא היתה מחוברת לזרם החשמל, וכן את עלות החשמלאי. לא הותר למבקש לקזז את תשלום הארנונה לתקופה האמורה בסך 989 ₪.

לפיכך התקבלה התביעה בחלקה, כאמור לעיל.

4.לטענת המבקש במסגרת הבקשה שבפני, שגה בית משפט קמא בקביעתו כי הוסכם על הפקדת שטר חוב ע"ס 30,000 ₪, שכן בידיו העתק מקורי של הסכם השכירות ממנו עולה כי השטר אמור היה להיות ע"ס 3,000 ₪ בלבד, וכן כי מהודעת המשיבה במשטרה עולה כי היא זו ששינתה את הסכום מסך 3,000 ₪ לסך 30,000 ₪ (הודעה זו לא היתה בפני הערכאה הדיונית, אלא צורפה לתשובת המשיבה לבר"ע).

בנוסף טוען המבקש כי אם הכיר בית משפט בכך שהנכס לא היה ראוי לשימוש במשך 65 יום, והותר לו לקזז את דמי השכירות בגין תקופה זו, הרי שלא יתכן לחייבו בתשלום ארנונה בגין תקופה זו.

למבקש טענות נוספות באר לנכונות קביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא, וכן מלין הוא על כך שגירסת המשיבה נשמעה מפי בתה, ומכאן, לשיטתו כי לא היתה למשיבה כל גירסה.

5.דיון-

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, מטרת הקמתו של בית משפט לתביעות קטנות הינה לאפשר דיון יעיל קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין (ר' רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, מיום 17.03.09).

התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פניו של פסק הדין, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826; רת"ק (מחוזי ת"א) 33372-11-10 טייב נ' עירית ת"א-יפו, מיום 10.02.11).

יפה לעניין זה האמור ברע"א 4122/06 ד"ר צבי מעוז נ' יעקב מיכאלה (מיום 17.01.07):

"הליך תביעות קטנות נועד לפתרון סכסוכים בגובה כספי נמוך, ועל כן נקבעו לו כללים מיוחדים של גמישות הן בנושא הראיות הן בסדרי דין... נוכח ערכן של התביעות ומשיקולי יעילות גם לא נקבעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, אלא ניתן ערעור ברשות בלבד. ממילא המשוכה שקבע המחוקק גבוהה, מעבר להליך רגיל בבית משפט שלום, ולשאלת ההתערבות בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות קודמת השאלה של עצם מתן הרשות לערער".

6.באשר לסכום שטר החוב- גם לאחר שהוצד בפני ההסכם המקורי שבידי המבקש והודאת המשיבה במשטרה, אינני סבורה כי טעה בית משפט בקביעתו:

"... גירסתה של ליאורה והתובעת מתיישבות עם היות המושכר נכס מקרקעין: חנות. במובן זה , אופיו של הנכס והשימוש בו מתיישבים יותר עם טענת התובעת לפיה סכום השטר הנדרש הינו 30,000 ₪ ולא 3,000 ₪ כפי שטען הנתבע". (סעיף 20 לפסה"ד).

בית משפט קמא קבע, עובדתית, כי מדובר בהתחייבות לשטר ע"ס 30,000 ₪ ולא 3,000 ₪ (סעיף 21 לפסק הדין).