כהן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18/12/12 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 41% נכות צמיתה מיום 1/11/10 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1טעתה הוועדה עת לא דנה בהתאמת פריט ליקוי 18 (1) (ד) בהתאם להוראות פסק הדין המגדיר מצב עיכול כללי בגין כל הפרעות העיכול במצטבר, כאשר הוועדה דנה רק בחוסר סבילות ללקטוז והתעלמה ממצב של גסטריטיס ומעי רגיז.

2.2בפני הוועדה הונחו שתי בדיקות לעניין רמת סוכרת, כאשר הוועדה ציינה רק בדיקה אחת מהשתיים. הוצגה בדיקת EMG אליה לא היתה כל התייחסות, וזאת גם לעניין חוות הדעת של ד"ר גילבורד.

2.3הוועדה טעתה עת ציינה כי לא קיים תיעוד נוירולוגי או תיעוד בדבר נוירופתיה סכרתית, בעוד המערער הציג מסמכים ואף ביקש למנות נוירולוג אחר.

2.4לעניין S.T.C – בהתאם לפסק הדין היה על הוועדה לעיין בפרוטוקול הוועדה הרפואית לנכות בעבודה שקבעה נכות בגין תסמונת תעלה קרפלית, ולקבוע לאחר עיון בפרוטוקול, באם יש בו בכדי לשנות מקביעותיה.

אין כל דיון בנושא זה. הוועדה מסתפקת בטענה כי חלפו שנתיים מאז נפגע וכי המצב השתפר. הוועדה לא פירטה את ממצאי הוועדה לנכות בעבודה מ- 2008 ולא הבהירה ככל שהיא מסתייגת מקביעת אותה וועדה, מהי הסתייגותה, הוועדה מציינת כי "כנראה המצב השתנה" מאחר ומדובר בקביעה רפואית, מן הראוי כי תהיה החלטית.

3.טענות המשיב:

3.1לעניין הנושא הנוירולוגי - המערער נבדק ע"י יועץ נוירולוגי ב- 16/5/11. המערער שהופיע בלווית בא כוחו התלונן על רגל אחת בלבד, אולם נבדק בכל ארבעת הגפיים.

3.2הוועדה התכנסה מכח פסק דין ובו התבקשה לבצע ארבעה דברים שאת כולם היא ביצעה לפי המפורט להלן:

א.אפשרות התאמת פריט 18 (1) (ד) הוועדה פרטה בסעיף הפנימי בפרוטוקול כי הבעיה במערכת העיכול נובעת מחוסר בלקטז חומרתה סובייקטיבית המדדים המטאבוליים תקינים לחלוטין, כמו כן היא ניתנת לטיפול. המערער נמנע מלקבל טיפול זה.

יתרה מכך, יש לזכור כי במערער יושמו שני פריטים הנוגעים למערכת העיכול הן פריט 12 והן פריט 13, הוועדה מנמקת מדוע אינה מתאימה פריט נוסף ונציין כי פריט 18 עוסק בהידבקויות או תוצאות אחרות לאחר ניתוח, פציעה או מחלה בחלל הבטן, שאף לא אחת מהן התקיימו אצל המערער.

ב.טענות כנגד חוות דעת ד"ר גילבורד, ראשית הטענה כי מדובר בחוות דעת ישנה ועל כן ניתן להציג מסמכים חדשים, אין בה ממש. הן מהטעם כי ההתייחסות צריכה להיות לקביעת הוועדה עובר לפסק הדין, וחוות דעת גילבורד ניתנה כיועץ נוירולוגי לוועדה נשוא פסק הדין, והן מהטעם כי פסק הדין לא אפשר למערער להציג מסמכים חדשים, טענותיו בעניין זה התמקדו במסמכים חדשים, ובעניין זה בדין קבעה הוועדה כי מקומם של המסמכים החדשים היא בהחמרת מצב.

ג.לגבי ערכי ההמוגלובין – הוועדה פירטה והתייחסה, בהפנייה לעמ' השני בפרוטוקול.

ד.לגבי התייחסות להחלטת נכות מעבודה – ראשית, בפירוט המסמכים שעמדו בפני הוועדה מופיע תיק הנכות מעבודה, כמו כן, בסעיף האורטופדי בפרוטוקול, הוועדה מפרטת את כל הקביעות מתוך תיק הנכות מעבודה, וקובעת כי רק ב- 2008 נמצאה תסמונת תעלה קרפלית, יתרה מזו, הנוירולוג, ד"ר גילברד, נוירולוג היועץ של הוועדה לא אבחן חוסר נוירולוגי כלשהוא.

טענת ב"כ המערער כאילו העובדה שד"ר עמית הוא מומחה כף יד, יש בה כדי להשליך על אופן ההתייחסות של הוועדה, חסרת כל ממש מהטעם כי הוראה זו לא הופיעה בפסק הדין.

בשים לב לאמור, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ובכך לא נפל פגם בהחלטתה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).