כהן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 3.12.2012. הוועדה קבעה את נכותה של המשוקללת של המערערת על 51% נכות (30% בגין נמיכות קומה ו 30% בגין הפרעת הסתגלות).

השאלה העומדת להכרעה בערעור היא האם זכאית המערערת לנכות נוספת ונפרדת בגין לקות למידה.

2.הועדה שבה ודנה בעניינה של המערערת בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה ביום 12.9.2012 על-ידי כב' הרשמת ש. ולך בתיק בל 41759-10-11 (להלן – "פסק הדין"). פסק הדין קבע כדלקמן: "עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים על מנת שתתייחס באופן מפורט ומנומק להערכה נוירופסיכולוגית של ד"ר חנן דוד מיון 31.10.10 ובפרט לאמור בסעיף 12 לחווה"ד. הועדה תשקול מחדש את נכותה הנפשית של המערערת"

טענות הצדדים

3.לטענת ב"כ המערערת, הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין ולא התייחסה באופן ענייני למסמך של ד"ר דוד נשוא פסק הדין. כמו כן קביעת הוועדה לפיה המל"ל אינו מכיר בנכות של לקות למידה מנוגדת לקביעת ד"ר דוד מטעם המל"ל אשר קבע נכות לעניין לקות למידה.

4.ב"כ המערערת מוסיפה שהוועדה כתבה ..."הוועדה לא מבינה למה התכוון ד"ר חנן דוד כשכתב...". לאור העובדה שהוועדה לא הבינה את שנכתב על ידו היו צריכים לברר עמו ולא לפרש את הדברים הלא מובנים לרעת המערערת.

5.במועד הדיון שנקבע בפני הרשם סילורה מציינת ב"כ המערערת שד"ר חנן דוד מונה מטעם המשיב על מנת לבדוק את סוגיית לקות הלמידה של המערערת. ואכן במסמך מיום 31.10.10 הוא מצא כי המערערת סובלת מלקויות למידה. המשיב לא הביא מסמך אחר או הפנה את המערערת ליועץ רפואי או מומחה אחר מטעמה אשר קבע כי המערערת אינה סובלת מלקויות למידה. לכן לא ברור על סמך מה קובע המשיב כי אין למערערת לקויות למידה וזה עומד בניגוד גמור לממצאים מטעמו הוא. לכן הטענה כי הנכות שניתנה למערערת בגין התגובה ההסתגלותית כוללת בתוכה את הלקויות הלמידה שנמצאו על ידי המשיב עצמו הינה תמוהה ולא עומדת בקנה אחד עם המסמכים הקיימים בתיק ואינה אלא התחמקות של המשיב שלא כדין ובניגוד לפסק הדין התמודדות עניינית עם הסוגייה של לקויות למידה והתחמקות ממתן נכות נוספת בגין ענין זה.

6.אשר על כן מתבקש בית הדין לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינה של המערערת לוועדה.

7.ב"כ המשיב סבור שהועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין. הועדה עיינה בפסק הדין, התייחסה באופן מפורט ודקדקני לחוות דעתו של ד"ר חנן דוד שהינו נוירופסיכולוג וציינה כי המצוקה הפסיכולוגית נכללת במסגרת הנכות הפסיכיאטרית שהוענקה למערערת. כמו כן ציינה הועדה כי לקות למידה כשלעצמה לא הוכרה כפגימה על ידי המל"ל. הועדה פעלה באופן סביר במסגרת שיקול דעתה הרפואי.

8.בסיכומו של דבר לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה ויש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

9.לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אפרט להלן את נימוקי הכרעתי.

10.על פי סעיף 213 לחוק, החלטות הועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים והמקצועיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין-שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

11.הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע נא/01-29, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).

אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, אין לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה.

12.במקרה שלפנינו, הוחזר עניינה של המערערת, כאמור, בהתאם לפסק דינה של כב' הרשמת ש. ולך אשר הורה לוועדה להתייחס לחוות דעתו הנוירופסיכולוגית של ד"ר חנן דוד ובפרט לאמור בסעיף 12. להשלמת הפרטים אביא את החלטת הוועדה במלואה, כדלקמן:

"הועדה עיינה בפסק דין מיום 11.9.12 ובבדיקה הנוירופסיכולוגית של ד"ר חנן דוד ובמיוחד שמה דגש על סעיף 12 של חוות דעתו.

דר חנן דוד מציין ענין לקות למידה (בטוח לאומי לא מכיר בנכות זו) וכן מאבחן מצוקה פסיכולוגית רגשית (הועדה התייחסה לכך קבלה נכות מתאימה). הועדה לא מבינה למה התכוון דר דוד חנן כשכתב "לתובעת יש מצוקה פסיכולוגית רגשית לא במובן הפסיכיאטרי – פסיכופתלוגי שבו היא נתונה ובשקלול אחוז הנכות מעבר לעניין הנוירופסיכולוגי. על סמך .... המקצועי/פסיכיאטרי הועדה סבורה כי קבלה נכות מתאימה.

סעיף הנכות שונה בהתאם לשינוי בספר התקנות"