כהן נ' דבוש

פסק דין

1. תאונת דרכים מיום 3.8.08 באזור התעשייה הישן בנתניה.

2. התובע טוען כי בעת שהמתין בפקק ברחוב, כמתואר בתרשימו, יצא הנתבע, תוך תימרון לאחור, מחנייתו בצד הכביש, ופגע בצד ימין של רכבו, באזור הדלת הימנית-קדמית.

התובע טוען כי הנתבע סירב למסור לו את פרטיו, אך התובע הצליח לרשום את מספר רכבו, וכך איתר אותו.

3.הנתבע טוען כי כלל לא היה עם רכבו במקום ובמועד הנטענים של התאונה, והאירוע כולו, לדידו: להד"מ (לא היו דברים מעולם).

עוד טען הנתבע כי רכבו של התובע נבדק על ידי השמאי מטעמו רק מספר חודשים לאחר התאונה, אך טענה זו אינה נכונה: בחוות דעת השמאי רשום המועד של בדיקת הרכב: 3.8.08, שהוא מועד התאונה.

4.הנתבע טען כי אינו מכיר כלל את התובע, אך לא היה לו הסבר כיצד רשם התובע את מספר רכבו, שהנתבע עצמו בדק ואישר את נכונותו בעדותו. הרי התובע לא המציא מספר רכב זה. אף סוג הרכב: ג'י.אמ. סי., אינו שנוי במחלוקת.

התובע טען כי הוא זוכר את הנתבע ומזהה אותו בוודאות כנהג שרכבו פגע ברכב התובע.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מעדיפה את גירסת התובע, שעשתה עלי רושם אמין ואשר נתמכת בנכונות פרטי רכב הנתבע, שאינם שנויים במחלוקת. אני דוחה איפוא את הכחשתו של הנתבע לגבי מעורבותו בתאונה ומקבלת את התביעה.

6.הנזקים המוכחים של התובע, על פי מסמכי התביעה (הנזק ושכ"ט השמאי, ללא מע"מ, כיוון שהתובע מקזז מע"מ) הם בסך 3,847 ₪, אך התובע העמיד את סכום התביעה על סך

3,826 ₪.

בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 3,826 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה: 3.8.08, ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובע הוצאות המשפט בסך 300 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

7.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, כ' שבט תש"ע, 04 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: