כהן נ' בניטה

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 29/12/10 ובהיעדר התייצבות המבקשת לדיון.

ביום 31/10/10 הוגשה כנגד המבקשת תביעה לפינוי מושכר בגין אי תשלום דמי שכירות.

המבקשת זומנה כדין לדיון שהיה קבוע ליום 29/12/10, אולם לא התייצבה לדיון. במועד זה

ניתן על ידי פסק דין ובהיעדר התייצבות המורה על פינוייה של המבקשת מהדירה.

באותו מועד הוגשה על ידי המבקשת בקשה לביטל פסק הדין. לטענתה, היא הגיע בזמן לדיון

אולם נכנסה לנוחיות וישבה בספסל חצי שעה.

עוד הוסיפה המבקשת כי ביום 26/12/10 אושפזה למשך יומיים בשל חוסר דם.

המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה וטענה כי היא מכירה היטב את המבקשת ולמרות שהמשיבה ובאת כוחה המתינו לדיון בכותלי בית המשפט, הם לא ראו את המבקשת.

כמו כן שם המבקשת הוכרז במסדרון והדיון החל בשעה 09:03 במקום בשעה 08:50.

טענות המבקשת על מצבה הרפואי אינן רלוונטיות שכן היא שהתה בבית החולים שלא במועד הדיון.

בהחלטתי מיום 5/1/11 הוריתי למבקשת להשיב לתגובת המשיבה ובתוך 7 ימים.

המבקשת לא הגישה תגובתה אף עם חלוף המועד.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ולאחר ששמעתי הצדדים, החלטתי הינה כדלקמן:

כאשר ניתן פסק-דין בהעדר צד, ואותו צד הגיש בקשה לבטל את פסק הדין , הרי שעל בית המשפט בעיקר שתי שאלות:

(1) האם יש למבקש סיכויי הצלחה - אם יבוטל פסק הדין?. בע"א 276/62 אורי פרידמן נ' רחל פרידמן- פ"ד יז',349 בעמ' 354, נקבע בעניין זה:

"אין עליו בשלב זה להוכיח ממש את הגנתו. עליו רק לשכנע לכאורה כי יש לו הגנה אם יוכיח אותה..."

(2) מהי הסיבה, אשר בגללה לא הייתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעלת משקל.

מעיון בבקשה , ובכתב ההגנה, התרשמתי כי אין למבקשת סיכוי להצליח בהגנתה אשר מצדיק את ביטול פסק הדין.

על המבקשת היה לשלם את דמי השכירות.