כהן נ' ארד

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

התובעת עותרת לחיוב הנתבעת, עו"ד במקצועה, בסך 31,900 ₪.

לשיטת התובעת, פנתה בחודש אוגוסט 2010 לנתבעת על מנת שתטפל בתיק בו היתה נתבעת, וזו הסכימה ליטול על עצמה את הטיפול תמורת 2,000 דולר.

ואכן, אין חולק כי התובעת שילמה לנתבעת סכום זה בארבעה תשלומים (בהמחאות שנמסרו בחודש 9/10 – ראה הקבלה שהוגשה ע"י הנתבעת לאחר הדיון), וכי ביום 5.10.10 הופיעה הנתבעת בשם התובעת בתיק בפני כב' השופטת רחל עורקבי, וניתן באותו מועד פס"ד שנתן תוקף להסכם פשרה (ראה ת/1).

עוד אין חולק, כי הנתבעת אף ייצגה את התובעת (כמשיבה) בהליך ערעור בבית המשפט המחוזי, בפני הרכב שופטים, והגישה עבורה עיקרי טיעון ואף הופיעה ביום 23.3.11 לדיון בערעור.

סופו של יום, בערעור זה ניתן פסק דין שדחה את הערעור, קרי קיבל את עמדת התובעת, שהיתה משיבה בו, ואף נפסקו לזכות הנתבעת הוצאות משפט בסך 30,000 ₪ (ראה עיקרי הטיעון ופסה"ד שצורפו לכתב ההגנה).

הנתבעת קיבלה את סכום ההוצאות, וגבתה אותו כשכר טירחה עבור הייצוג בערעור. מכאן המחלוקת בין הצדדים.

לטענת התובעת, הנתבעת נטלה שלא כדין את סכום ההוצאות כאמור לעיל. לדבריה, סכום זה מגיע לה כולו ואין כל חוב שכ"ט כלפי הנתבעת.

עוד טוענת התובעת, כי הסכום של 2,000 דולר כלל את הטיפול בהליך בבימ"ש שלום בפני כב' השופטת עורקבי וכן את הייצוג בערעור בבימ"ש מחוזי. לדבריה, נחתם הסכם שכ"ט עם הנתבעת שבו היו כתובים הדברים, אך הנתבעת לא מסרה לה העתק ממנו וכעת היא מתכחשת לו.

לטענת הנתבעת, התשלום בסך 2,000 דולר התייחס להליך בבימ"ש השלום בלבד. לאחר שהסתיים, פנתה אליה התובעת וביקשה שתטפל גם בהליך בבימ"ש המחוזי.

הנתבעת שלחה לתובעת מכתב בפקס, נספח א' לכתב ההגנה, מיום 11.10.10 (להלן – הפקס), בו ציינה דבר קבלת החומר מעו"ד וינברג שהיה מעורב בערעור, וכן כתבה:

"אבקש לדעת, האם את רוצה שאייצג אותך בערעור הזה?

שכה"ט ששילמת לי ישמש גם עבור הייצוג בערעור ואם תזכי בהוצאות, תשלמי לי אותם".

לדברי הנתבעת, התובעת הסכימה לאמור בפקס (ועל כך להלן) ולכן הסך של 30,000 ₪ שנגבו כהוצאות מגיעים לה.

דיון והכרעה

השאלה המרכזית העומדת בפני הינה האם נכרת חוזה בין הצדדים, בהתאם לאמור בפקס נספח א' לכתב ההגנה, קרי האם היה קיבול מצד התובעת לפקס זה, שלטעמי מהווה הצעה לכל דבר ועניין.

אומר מייד – לטעמי התשובה לכך הינה בחיוב.

התובעת הכחישה את עצם קבלת הפקס נמרצות.

הנתבעת העידה כי כתבה הפקס וביקשה ממזכירתה להעבירו לתובעת. העידה בפני מזכירתה, גב' עמליה פילוסוף, כי וידאה עם התובעת שניתן להעביר הפקס למקום עבודתה – שלחה הפקס – ולאחר מכן וידאה טלפונית עם התובעת כי התקבל אצלה (עמ' 9 ש' 19 – 20).