כהן משה נ' אי.אר.אן ישראל בע"מ

החלטה

התובע הגיש תובענה למתן חשבונות ולתשלום סך של 500,000 ₪ אותם לטענתו חייבת לו הנתבעת בגין עמלות מכירה.

התובע הוא סוכן ביטוח, אשר עסק במועדים הרלוונטיים בשיווק שירותים פיננסים לעסקים. הנתבעת היא חברה העוסקת, בין היתר, במתן שירותי התחייבות לפירעון המחאות.

ביום 14.11.2003 נחתם בין התובע לבין הנתבעת הסכם, על פיו ישמש התובע כסוכן המשווק את שרותי הנתבעת בתמורה ל-10% מ"עמלת התחייבות לפירעון", אשר נגבית בפועל על ידי הנתבעת מבית העסק אשר התובע מכר לו את שירותי הנתבעת.

במכתב מיום 19.8.2004 הודיעה הנתבעת לתובע על סיום ההתקשרות ביניהם, החל מיום 19.9.2004.

לטענת התובע, הנתבעת חייבת לו עמלות בגין עסקאות בהן היה התובע הגורם היעיל ל"סגירתן".

על פי הסכמה דיונית בין הצדדים, תינתן תחילה החלטה בבקשה למתן חשבונות.

תמצית טענות התובע

סיכומי ב"כ התובע נפרשו על פני 69 עמודים. משכך יובאו טענות התובע בתמצית ויצוין, כי לא נעלמה מעיני אף אחת מטענות התובע וכי סיכומיו, על אף אורכם, נקראו בעיון ובקפידה.

לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום כספי בגין היותו "הגורם היעיל" אשר הביא לקשירת עסקאות גדולות ואיכותיות בין הנתבעת לבין רשתות ובתי עסק שונים עמם ניהל משא ומתן.

על אף שעסקאות אלו הניבו ועדיין מניבות לנתבעת סכומי כסף גדולים מדי חודש, היא מסרבת לשלם לתובע את הסכומים הגדולים להם הוא זכאי בגין קשירת עסקאות אלה, תוך הפרת התחיבויותיה החוזיות.

לטענת התובע, לא ניתנה לו הזדמנות אמיתית למיצוי המשאים ומתנים בהם החל בטרם בוטל ההסכם עימו, כך שסוכלה האפשרות שיהיה הגורם היעיל אשר הביא להיווצרות חלק מהעסקאות עם בתי העסק נשוא המחלוקת.

כמו כן טוען התובע, כי התובעת צריכה הייתה לידע אותו מקום בו סוכן אחר החל מנהל משא ומתן עם בית עסק עימו ניסה התובע ליצור קשרים עסקיים.

לטענת התובע, בשל שיתוף פעולה עסקי בין הנתבעת לבין חברת ליפמן, המייצרת חלק מהציוד הנדרש להפעלת שירותי הנתבעת, העבירה הנתבעת חלק מהעמלות לידי סוכני מכירות מטעם ליפמן, על אף שהוא היה זכאי לעמלות. כמו כן טוען התובע, כי הנתבעת העדיפה לשלם עמלות מופחתות לסוכנים אחרים, על אף שהוא היה זה שזכאי לאותן עמלות.

תמצית טענות הנתבעת

טוענת הנתבעת, כי התובע אינו עומד בתנאים אשר נקבעו בהסכם בין שני הצדדים, ביחס לזכאות לעמלה ולו מהטעם כי על פי ההסכם, על מנת לזכות בעמלה, היה עליו לחתום ולהחתים על טפסי ההזמנה של הלקוחות. בנוסף טוענת הנתבעת, כי התובע לא היה הגורם היעיל בקשירת העסקאות וכי סוכנים אחרים הם שהקדימו אותו לסגירת העסקה וגם מטעם זה הוא אינו זכאי לעמלות הנתבעות על ידו.

דיון

תובענה למתן חשבונות מתנהלת, לרוב, בשני שלבים (ע"א 127/83 בר-לב נ' לוינזון, פ"ד מ(3) 249, 255). בשלב הראשון, בוחן בית המשפט וקובע האם התובע אכן זכאי לקבל חשבונות מהנתבע. במסגרת שלב זה, מברר בית המשפט שתי שאלות: האחת, קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לבין הנתבע, המצדיקה מתן חשבונות (רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז בע"מ, פ"ד מה(2) 130, 132). השניה, האם התובע הוכיח, ולו לכאורה, כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות (ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מו(3) 570, 584).

אם יימצא, כי התובע הוכיח את שני אלה והוא זכאי לקבל חשבונות מהנתבע, יינתן צו למתן חשבונות (ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4) 337, 335-334; ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם בנבו).

בסיכומי הנתבעת אין התייחסות לשאלת קיומם של יחסים מיוחדים בין התובע לבין הנתבעת וניתן להסיק מכך, כי אינה חולקת על קיומם של יחסים מיוחדים. גם לגופו של עניין ניתן לקבוע, כי בין התובע לנתבעת מתקיימים יחסים המצדיקים מתן חשבונות. משכך יש לבחון האם התובע הוכיח, כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות.