כהן מרדכי נ' בן אור

פסק - דין

1.על פי כתב התביעה, בחודש ינואר 2009 רכשה התובעת סט תכשיטים (שרשרת וצמיד) בסכום כולל של 400 ₪ בחנות של הנתבעת.

לטענת התובעת, התכשיטים נענדו 3 פעמים והשחירו. השרשרת השחירה ברובה ואילו הצמיד השחיר פחות.

התובעת חזרה לחנות הנתבעת ביום 24/3/09 וביקשה להחזיר את התכשיטים ולקבל כסף או לפחות זיכוי על סכום הרכישה, אך הנתבעת סירבה, ומכאן התביעה.

2.התובעת דורשת סכום של 800 ₪, הכולל 400 ₪ הסכום ששולם בשל התכשיטים, וכן סכום של 400 ₪ בגין עוגמת נפש, שכן התכשיטים נרכשו כמתנה לאמה של התובעת ליום הולדתה ה-84, שהיה ביום 28/2/09.

3.בכתב ההגנה מודה הנתבעת כי השרשרת אכן שינתה את צבעה, אך טוענת כי הדבר אירע בצד שפונה לכיוון הצוואר, כאשר השרשרת באה במגע עם העור.

עוד נטען, כי אין אחריות על תכשיטי אופנה (שאינם מכסף או מזהב), ומומלץ לענוד תכשיטים אלה לפחות כ-10 דקות לאחר שימוש בקרם או בבושם.

4.בדיון שהתקיים ביום 4/7/10 הוצגו התכשיטים בבית המשפט.

השרשרת אכן נראתה שחורה מאוד, ואילו הצמיד נראה שחור פחות.

הנתבעת חזרה על טענתה לפיה אין אחריות לתכשיטי אופנה והוסיפה: "ידוע שתכשיט אופנה יש לענוד רק 10 דקות אחרי התזת בושם" (פרוטוקול עמ' 1 שורה 14).

כאשר נשאלה הנתבעת על ידי בית המשפט האם הדבר הוסבר לתובעת בעת רכישת התכשיטים – לא היתה לה תשובה מספקת: "אני לא מכרתי לה, לכן אינני יודעת אם הוסבר לה" (שם, שורה 17).

5.אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה מן המפורסמות הוא כי יש לענוד תכשיטי אופנה שלא בסמיכות להתזת בושם או שימוש בקרם.

הדבר איננו מן המפורסמות כלל וכלל. הואיל ודווקא מן המפורסמות הוא שנשים, בכל גיל, נוהגות בדרך כלל להשתמש בקרמים ו/או בבושם – מן הראוי היה לצרף דף הסבר לתכשיטים בעת מכירתם, ובו הוראות השימוש הנטענות על ידי הנתבעת, וזאת על מנת לאפשר שיקול דעת ללקוחה אם לרכוש את המוצר אם לאו.

בהקשר זה, אין די בשלט ליד הקופה שבו מצויין כי אין אחריות למוצר (אם אמנם היה שלט כזה בחנות הנתבעת, דבר שהוכחש על ידי התובעת), אלא נדרשות הוראות שימוש מפורשות בכתב או לפחות הסבר בעל פה, אשר לא הוכח כי ניתן במקרה דנן.

6.לאור האמור, דין התביעה להתקבל אם כי באופן חלקי, כפי שיובהר להלן.

7.בהתחשב בעובדה שמחיר הצמיד, מתוך הסכום הכולל, היה 150 ₪, ובהתחשב בכך שהוא השחיר פחות מהשרשרת עצמה – אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת סכום של 300 ₪ בשל התכשיטים.

8.אשר לעוגמת הנפש – נקל להבין כיצד הרגישה התובעת כאשר התברר שרכשה מתנה פגומה לאמה הקשישה. על כן, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה בסכום של 200 ₪.

9.הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים, סכום של 500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (19/4/09) ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 200 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.