כהן ליפ נ' ליפינסקי

פסק דין

בפני בקשה מטעם הנתבעת לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין ולחילופין, עקב היעדר סמכות עניינית, בטענה לפיה הסמכות העניינית לדון בתביעה, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

בעניין טענת הסמכות העניינית אקדים ואומר, כי לאור החלטות קודמות של הערכאות השונות שדנו בסכסוך בין הצדדים, כמפורט בכתבי הטענות ובנספחים, ערכאות בהן נקבע כי יש לדון בעניין בבית המשפט השלום מאחר שהצדדים אינם בני משפחה, הרי בית המשפט השלום הוא המוסמך לדון בתביעה.

מדובר בסכסוך הנמשך למעלה מ-20 שנה והמתנהל בין הנתבעת, שהינה אלמנת המנוח דב ליפינסקי ז"ל (להלן: "המנוח") לבין התובעת שהייתה ידועה בציבור של המנוח ואשר ירשה את עזבונו, סכסוך שנדון בהליכים רבים ומגוונים ובערכאות שונות ושלמרבה הצער לא בא על סיומו עד עצם היום הזה.

טענות הנתבעת

למן פטירת המנוח, בשנת 1988 ועד היום, גררה התובעת את הנתבעת לאין ספור הליכים משפטיים, שנוגעים בין היתר לעילת התביעה דנן והיא קיזוז תשלום דמי חכירה (מהוונים), שביצעה התובעת למנהל מקרקעי ישראל (להלן : "ממ"י או ה"מנהל") ולעיריית רמת גן, בגין החלק שירשה בבית, מחוב המזונות אשר נפסק לטובת הנתבעת.

בתביעה שהגישה התובעת בת.א. 1743/07, בטרם פנתה הנתבעת לגביית חוב המזונות בהוצל"פ, הצהירה התובעת כי שילמה את דמי ההיוון בגין חלקה בבית ולא העלתה כל טענה בגין חיוב הנתבעת לתשלום מלוא דמי ההיוון בבית ולפיכך, כך טוענת הנתבעת, התובעת מושתקת, בהשתק פלוגתא, מלטעון להיפוכו של דבר.

לאחר שבמסגרת תיק ההוצאה לפועל מס' 01-00325-07-0 שנפתח לגביית המזונות מהעזבון נדחתה טענת התובעת לקיזוז התשלומים נשוא תביעה זו, ערערה התובעת על ההחלטה וערעור זה נדון בתמ"ש 36230/09 בבית המשפט לענייני משפחה בפני כב' השופט שילה.

בפסק דין מיום 24.1.10, דן ביהמ"ש לענייני משפחה בטענות התובעת לקיזוז תשלומים כאמור וקבע בסעיף 31 לפסק הדין כממצא פוזיטיבי: "בנוגע לטענות המערערת בדבר אפשרות קיזוז תשלומים שהיא שילמה לאחר פטירת המנוח, אני סבור כי אכן יכולה המערערת לקזז על פי דיני החוזים סכומים ששילמה למנהל מקרקעי ישראל בגין חלקה של המשיבה (הנתבעת במקרה דנן ע.א.) בבית, אם היא אכן שילמה אף בגין מחצית זו".

פסק הדין בתמ"ש 36230/09 קבע במפורש ולמצער מכללא, כי התובעת זכאית לקזז סכומים ששילמה למנהל מקרקעי ישראל, אם שילמה גם בגין חלקה של הנתבעת בבית, להבדיל מתשלומים בגין חלקה של התובעת, כלומר חלקה שלה בדירה, בהם עליה לשאת ושאותם אינה רשאית לקזז.

בתביעה זו מבקשת התובעת להתדיין פעם נוספת במחלוקת שעניינה זכות התובעת לקזז או להשיב תשלומים ששילמה למנהל מקרקעי ישראל ולעיריית רמת גן בגין חלקה שלה בבית, דבר הסותר את קביעת בית המשפט בתמ"ש 36230/09 ולפיה אינה זכאית לקזז אלא תשלום שבוצע בגין חלקה של התובעת.

משנחלקו הצדדים ביחס לשערוך חובות העזבון וביחס לטענת התובעת לזכאותה לקיזוז התשלומים נשוא התביעה דנן, הסכימו הצדדים לבקשת התובעת בת.א. 1743/09 שהתבררה בפני כב' השופט גייפמן, להביא להכרעת ביהמ"ש לענייני משפחה את המחלוקת בעניין חובות העזבון [החזר כספים המגיעים לתובעת בגין חובות של העזבון שהוחזרו לאחר הפטירה וחוב מזונות מן העזבון לנתבעת, לרבות חובות נוספים של העזבון, אם קיימים] .

מכח פסק דינו של השופט גייפמן, הגישה התובעת בתמ"ש 36230/09 בקשות למינוי רואה חשבון ולשערוך חובות העזבון, וכן לתשלומים ששילמה למנהל מקרקעי ישראל ולעיריית רמת גן.

ביום 12.9.10 הורה ביהמ"ש לענייני משפחה: "לאור הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין על ידי כב' השופט גייפמן ביום 6.9.10, לפיה תוכרע סוגיית החובות "לרבות חובות של העיזבון נוספים אם קיימים" אני מורה כי רואה החשבון ישערך אף את התשלומים ששולמו למנהל מקרקעי ישראל ולעירייה בגין היטלים ומיסים. באם תתעורר מחלוקת עובדתית או משפטית, יציין זאת רואה החשבון בחוות דעתו, בצירוף פירוט הסכום המעודכן השנוי במחלוקת ותינתן על ידי הכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים".

ביום 19.5.11 מינה ביהמ"ש את רואה חשבון בר לב, תוך שקבע בהחלטתו, כי לגבי מרכיבים שנויים במחלוקת יוכל כל צד להגיש תובענה.

בדיון שהתקיים ביום 6.9.11, בבקשה שהגישה התובעת, נקבע בהסכמת הצדדים, על אף האמור בהחלטה מיום 19.5.11 ולשם ייתור הגשת תביעה נוספת בגין התשלומים נשוא תביעה זו – כי: "רואה החשבון המומחה יחשב את תשלומי המנהל ששולמו עד למועד פטירת המנוח כחלק מעריכת תחשיב חוב העיזבון. מובהר בזאת כי רק חובות שנובעים מהתקופה שהמנוח היה בחיים מהווים חובות העיזבון...ורואה החשבון יערוך תחשיב של הסכומים שמי מהצדדים חייב האחד למשנהו בגין תשלומים ששולמו למנהל עבור הבית והצד שחייב כספים ישלם בתוך 15 יום את הכספים לצד השני... הצדדים הגיעו להסכמה כי ביחס לחובות ששילמה התובעת למנהל לאחר פטירת המנוח ושנוצרו לאחר פטירתו ולפיכך לא מהווים חובות העיזבון יכין רואה החשבון תחשיב וסכום זה ישולם במידה ורואה החשבון יסבור כי מי מהצדדים שילם גם בעבור חלקו של הצד השני בנכס תשלומים למנהל".

התובעת פנתה למומחה בית המשפט לצורך עריכת התחשבנות כספית בין הצדדים על פי ההחלטות שניתנו ע"י ביהמ"ש.

על בסיס ראיות הצדדים, הגיש מומחה ביהמ"ש ביום 12.1.12 את חוות דעתו ולאחר הבהרתה לבקשת שני הצדדים קבע כי: חובות העזבון ששולמו ע"י התובעת אותם זכאית לקזז משווי העזבון מסתכמים ב – 230,406 ₪ וכי בגין חובות שאינם מהווים חובות העזבון [בהתאם להחלטת ביהמ"ש מ-6.9.11] שילמה התובעת למנהל מקרקעי ישראל 69,165 ₪ והנתבעת שילמה למנהל מקרקעי ישראל 61,037 ₪. כלומר, הסך ששילמה התובעת ביתר למנהל מקרקעי ישראל ושעל הנתבעת להשיב לה הינו 4,063 ₪ בלבד.

התובעת קיבלה ללא עוררין את חוו"ד המומחה וזו אומצה על ידי ביהמ"ש.

התובעת אשר חבה לנתבעת סך של 5,000 ₪ כהוצאות משפט שנפסקו לטובת הנתבעת בתביעה אחרת שנדחתה, הודיעה על קיזוז החובות כנגד הסכום שקבע המומחה.