כהן ליאון נ' דנינו ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשת התובע למתן פטור מתשלום אגרת ביהמ"ש בתובענה המוגשת על ידו.

שתי שאלות נשאלות בהקשר זה, האחת, האם התובע מוכיח כי הוא נעדר את היכולת הכלכלית לשאת בתשלום אגרת המשפט; והשנייה, האם התובענה אינה נעדרת עילה – שכן בהיעדר עילה אין טעם או תועלת במתן פטור מתשלום האגרה.

שאלת העילה, בהקשר זה, כרוכה בשאלת הסמכות העניינית, שכן אין טעם, צורך או הצדקה כי בית המשפט יקבל לידיו הליך, אשר הוא אינו מוסמך לדון בו.

התובענה שבפני, הינה תובענת התובע המופנית כלפי אשתו, אימה ואחותה, בשל מחלוקת הנוגעת ליחסים שבתוך המשפחה.

לפי סעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה 1995, ענייני משפחה ייכללו בגדר "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". נדמה כי לא ניתן לחלוק על כך כי התובע והנתבעת, בני משפחה הינם. לצדדים הורה משותף, כאשר גדר המחלוקת שביניהם, נוגע וכרוך בפעולות אשר בוצעו, בין היתר, על ידי אותו הורה ממש.

השאלה המתעוררת בהקשר של כלילת העניין ב"ענייני המשפחה", הינה האם המחלוקת שבין הצדדים כרוכה ב"סכסוך אשר עילתו בתוך המשפחה". לאחר בחינת טענות הצדדים, ונסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי בכך אכן מדובר; אין החוק מחייב ומכתיב, כי הסכסוך צריך להיות במישרין בין הצדדים, אלא די שעילת הסכסוך הינה בתוך המשפחה, ואלו הם אכן פני הדברים. אפנה בהקשר זה לדברי כב' הנשיא ברק בע"א 6558/99 חבס נ' חבס.

לפיכך, הסמכות העניינית לדון בסכסוך שהינו בתוך המשפחה, אינה נתונה לבית המשפט לתביעות קטנות, בהיותו בסמכותו הייחודית (לפחות בחלקו של הסכסוך) של בית משפט אחר.

מבחינת הסעדים הנתבעים על ידי התובע, התובע מערב מין בשאינו מינו, ומבקש סעדים השייכים לבתי משפט אחרים (ואת חלקם, ספק אם כלל ניתן לקבל בכל בית משפט שהוא): התובע דורש במסגרת הסעדים, את הסעדים הבאים: פיצוי בגין לשון הרע; פיצוי בשל נזק נפשי; מחיקת תלונות במשטרה; הטלת עונשי מאסר וקנס על הנתבעות בשל הטרדת התובע; חיוב אחת הנתבעות בביצוע הפלה; הטלת חיובים שונים בנושא גירושין;

מדובר בערב-רב של סעדים, כולם אינם בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות, חלקם אינם בסמכותו של כל בית משפט; ניכר כי התובע מצוי במצוקה, אולם אינו יודע לנהל עניינו המשפטי, ואולם בכל מקרה, סבורני כי התובענה עד כדי כך לקויה, שהיא נעדרת עילה לחלוטין – לא כל שכן כאשר מדובר בתובענה המוגשת לבית המשפט לתביעות קטנות.

בהיעדר סמכות לדון בסעדים המבוקשים (ואף למעלה מכך), ובשים לב כי התובענה נעדרת עילה, אני מורה על מחיקת התובענה (מבלי שהדבר יהווה מעשה בית דין, קרי, התובע רשאי להגיש התובענה לאחר שיתקנה, לביהמ"ש המוסמך).

אמליץ לתובע לפנות ולקבל ייעוץ משפטי (או לפנות ללשכה לסיוע משפטי המעניקה ייעוץ משפטי למעוטי יכולת) בטרם ינקוט בהליך בשנית, שכן נקיטת ההליך באופן בו עשה כעת, אינה מועילה לו, כי אם להיפך מכך.

ניתנה היום, כ"ה סיון תשע"ג, 03 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: