כהן ישר נ' זמיר ואח'

פסק דין

1.עילת תביעתו של התובע כנגד הנתבעת, בהתאם לכתב התביעה המתוקן, מבוססת על ערבותה לחובו של בן זוגה, אבישי זמיר, בסך של 200,000 ש"ח, מכוח הסכם מיום 15.8.11, נספח ב' לתצהיר התובע.

החוב נובע משתי המחאות על סך 100,000 ₪ כל אחת שחוללו והוסכם בין הצדדים כי החוב יפרע ממכירת דירת המגורים של הנתבעת אשר במכירתה יטפל עו"ד גואטה נצחון.

2.בהסכם נזכר חוב נוסף בסך של 57,000 ₪ בגין שיקים שחוללו לטובת יובל כהן עבודות עפר בע"מ.

בכתב התביעה המקורי נתבעו הנתבעת ובן זוגה אבישי זמיר בגין שני הסכומים, ואולם היריבות צומצמה בכתב התביעה המתוקן באופן שאבישי זמיר נמחק, וכן לא נתבע הסך של 57,000 ₪, המיוחס ליובל כהן או לחברה בשליטתו, אחיו של התובע.

3.המחלוקת המרכזית והעיקרית שהיתה בין הצדדים התמקדה בשאלה מתי חלה חובה על הנתבעת למכור את הדירה לצורך פירעון החוב, שכן בהסכם לא נקבע מועד מוגדר.

במהלך העדויות נשמעו גרסאות שונות לאותו מועד, לרבות גרסתו של עו"ד גואטה שערך את ההסכם עבור הצדדים.

בסופו של יום אין צורך להכריע בין הגרסאות שכן התובע לא עתר בכתב תביעתו לאכיפת ההסכם, דהיינו לחיובה של הנתבעת למכור עתה את הדירה, אלא העמיד התובע את תביעתו על קבלת סעד כספי, סכום החוב כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, סך של 205,303 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

4.טרם שאדון בטענת ההגנה המרכזית השנייה, טעם קיזוז וליתר דיוק טענת הנתבעת על פירעון החוב בידי בן זוגה, יש לבחון את השאלה מיהו הזכאי לקבלת התשלום, למי התחייבה הנתבעת לשלם את הסך של 200,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי החוב הוא של יובל כהן וקביעה זו נדרשת לה כדי שתוכל לטעון לקיזוז מול אברהם כהן.

התובע טוען כי החוב האמור הוא חוב המגיע לו שכן הוא שהלווה הכספים לאבישי זמיר והשיקים נמסרו לו ואף מפנה בעניין זה לנוסח ההסכם.

אבישי זמיר העיד כי מבחינתו התובע ואחיו יובל חד הם וכי את הכסף קיבל מיובל בכניסה לכפר הירוק, וכי אין הבדל בעסקים בין האחים כהן, ומבחינתו ההפרדה בניהם היא בדיחה אחת גדולה.

יחד עם זאת העיד אבישי כי לא ראה בעיה למסור השיקים לתובע בשל מערכת היחסים שהייתה בניהם.

5.עדיפה בעיני גרסתו של התובע המבוססת על ההסכם שבכתב על פני גרסתו של אבישי, אשר לא דייק בעדותו גם בעניינים אחרים.

למשל בסוגיית התלונות במשטרה העיד אבישי על 3 תלונות שכולן במועדים שלפני חתימת ההסכם, ולראיה אף צירף לתצהירו אישור נספח א'.

דא עקא שעל פי האישור האירוע עליו התלונן ארע בתאריך 20.11.11, כשלושה חודשים אחרי חתימת ההסכם.

כן העיד אבישי בעמ' 11 רישא לפרוטוקול כי את השיקים נתן לתובע לבטחון כי בזמנו התובע נתן לו כסף ובמועד החתימה על ההסכם הסכום של 200,000 ₪, עדיין לא הוחזר.

רק בהמשך מצא אבישי לשנות גרסתו ולייחס את הסכום של 200,000 ₪ ליובל כהן.

6.גרסתה של הנתבעת סותרת את ההסכם אשר בהואיל הראשון נעשתה הפרדה בין הסכום של 200,000 ₪, ככספו של התובע לבין סכום נוסף של 57,000 ₪ ששייך ליובל כהן.

גרסתו של אבישי הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.