כהן ואח' נ' מ.מ קליניק קר קולג' בע"מ

פסק דין

התובע מס' 3 התקשר עם הנתבעת בהסכם לביצוע טיפולי "הפחתת שיער", בשיטת "פעימות אור אינטנסיביות". הצדדים חתמו על הסכם כתוב, במסגרתו אישר התובע מס' 3, כי קיבל הסבר על הטיפול, לרבות תופעות לוואי כגון צריבה, אדמומיות ושינוי בגוון העור. לענין תופעת הצריבה נאמר בהסכם, כי צפויה לחלוף תוך ימים ספורים. כמו כן, התחייבה הנתבעת בסעיף 5 להסכם, כי: "בכל טיפול יופחת שיער".

התובעים מס' 1 ו-2, הוריו של התובע מס' 3, הם ששילמו את התמורה בסך 10,500 ₪ לנתבעת.

סעיף 13 להסכם מורה, כי "אם לא תהיינה התוצאות המקוות קרי: הפחתת שיער של עד 80% בתום 10 טיפולים והלקוח שילם את מלוא התשלום עבורם, אז ללקוח תהיה הזכות להמשיך ולקבל טיפולים נוספים מידי פעם לפי הנחיות המטפל, עד לקבלת התוצאה הנדרשת על פי הסכם זה וזאת ללא כל תשלום נוסף". סעיף 12 להסכם קובע בין היתר: "הלקוח מצהיר שלא יוכל לדרוש הסכם כספי כלשהו מהמכון בכפוף לאמור בסעיף 13".

אין מחלוקת, כי בפועל, בוצעו 5 טיפולים, ולאחר מכן הפסיק התובע את הטיפולים. זאת, לטענת התובעים, בכתב התביעה, הן משום שעד אז, לא הוסר שיער גוף באזורים המטופלים כלל, והן משום שהתובע מס' 3 לא יכול היה לשאת את הכאב ממנו סבל עקב הטיפולים.

במהלך הדיון, העידו התובעים מס' 1 ו-3, וכן מנהלי הנתבעת.

מסעיף 13 להסכם עולה, כי על מנת להגיע לתוצאה הנקובה, היה על התובע לעבור 10 טיפולים לפחות, כאשר מנהלת הנתבעת העידה, כי מידת הפחתת השיער במהלך הטיפול, משתנה מאדם לאדם. לדבריה, חזתה בעצמה בתוצאות הטיפול, ולטענתה, אכן הוסר חלק משיער גופו של התובע במהלך הטיפול. התובעים לא הציגו כל ראיה אובייקטיבית להוכחת טענתם, כי לא הוסר שיער כלל, כגון צילומים של האזורים המטופלים קודם הטיפול ואחריו. היות שהנטל לענין זה על התובעים, הרי שטענתם זו לא הוכחה.

נוכח ההתרשמות מעדות התובע מס' 3, סבורני, כי יש ליתן אמון בגרסתו, לפיה לא יכול היה לעמוד בכאבים הכרוכים בטיפול, אשר החלו כבר במפגש הראשון, ולאחר שלושה מפגשים נוספים, הגיעו לרמה בלתי נסבלת. יוער, כי עדותו לענין זה נתמכה בעדות אמו, אשר העידה, כי הנתבע התלונן על כאבים עזים במהלך הטיפול, ולדבריה: "הוא לא יכל לסבול, את (מנהלת הנתבעת – ג.ג) התקשרת אליו כמה פעמים, הכנסנו אותו בכוח לטיפול האחרון, הוא התייאש לגמרי".

ההסכם בין הצדדים איננו מפרט הוראה ביחס להפסקת ההתקשרות בנסיבות כאלה. נראה, כי יהיה זה בלתי סביר, לפרש את החוזה כאילו הסכימו הצדדים, כי הנתבע יהיה אנוס להמשיך בביצוע הטיפולים, גם מקום שאינו יכול לעמוד בכאב שנגרם לו, כתוצאה מן הטיפולים האמורים. סביר, כי אילו נדרשו הצדדים בעת כריתת החוזה לענין זה, היו מסדירים את האפשרות לבטל את החוזה בנקודת הזמן בה נבצר מהתובע מס' 3 להמשיך בטיפול מחמת סבלו. בענייננו, הולמת אפשרות זו גם את חובת קיום החוזה בתום לב, ע"י הנתבעת.

נכון אפוא לקבוע, כי בפועל בוטל החוזה עם סיום הטיפול האחרון שעבר התובע מס' 3. היות שלמעשה, בוצע עד אותו שלב כמחצית הטיפול, נראה, כי יש לחייב את הנתבעת להשיב לתובעים מחצית מן התמורה ששילמו עבור הטיפול – 5,250 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום – 22.8.10. הסכום המשוערך עומד על 5,570 ש"ח.

אני מחייב אפוא את הנתבעת לשלם לתובעים סך 5,570 ש"ח.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי הנכבד בבאר שבע, תוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ב, 14 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: