כהן ואח' נ' לביא ואח'

פסק דין

מבוא:

לפניי תביעה לתשלום סך של 13,419 ₪, שעניינה חוזה לרכישת בית ברחוב דר' אברהם טיכו 32 באר שבע, בין התובעים (הרוכשים) לנתבעים (המוכרים) וטענת התובעים לפיה, הנתבעים הציגו בפניהם מצג שווא רשלני בחוזה ואף הפרו אותו. לטענת התובעים, עקב מצג השווא שהוצג להם על-ידי הנתבעים, הם נאלצו להסדיר תכנונית את הגדר נשוא התביעה, בעלות של 13,419 ₪.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת:

בתאריך 3/2/11 נחתם בין התובעים (הרוכשים) לבין הנתבעים (המוכרים) חוזה בדבר מכירת בית ברחוב דר' אברהם טיכו 32 בבאר שבע (להלן: "הבית" ו/או "הנכס").

במסגרת החוזה הצהירו הנתבעים, בין היתר, כי אין בבית חריגות בנייה, אין בו שינויים הדורשים קבלת היתרי בניה ואין כל צו שיפוטי ו/או מנהלי התלוי ועומד נגדו.

הנתבעים פעלו להרחבת החצר האחורית הפונה אל הוואדי (תוספת שטח), בהסכמת המינהל, ואף שילמו בגין הרחבה זו, דמי היוון.

טענות התובעים:

לטענת התובעים, בעת שרכשו את הבית, הציגו הנתבעים מצג לפיו אין כל חריגות בניה המצריכות היתר בניה וזאת למרות שבפועל התברר כי הגדר שהוקמה בחצר האחורית, הוקמה ללא היתר ואף הוצא בגינה צו הריסה.

כמו כן טענו התובעים, כי הנתבעים בנו שטחים ללא היתר בעליית הגג כפי שמתברר, לטענתם, מדו"ח שמאי מטעמם. לטענתם, פעולות אלו נעשו בלא קבלת היתר מעיריית באר שבע וזו החלה בנקיטת סנקציות נגד הנתבעים, עוד בתקופת היותם בעלי הבית, כשטענת העירייה הייתה כנגד השתלטות על השטח כאמור והקמת גדר לבנים המגדירה את גבולה החדש של החצר, לאחר הוספת השטח.

לטענת התובעים, הנתבעים ידעו שנעשו פעולות הדורשות היתר, ואף כי נרשם רישום דרישה להריסה על תכנית הנכס.

בנוסף, נטען כי על המבנה רבץ חוב של היטל השבחה עוד משנת 2006.

הנתבעים מסרו את הבית לחזקת התובעים בתחילת חודש יולי 2011, ובסוף החודש החלה העירייה נוקטת אמצעים נגד התובעים אשר כללו, ביקורי פקחי העירייה, זימונים וחקירות תחת אזהרה וצו להפסקת עבודה.

התובעים שכרו את שירותיה של האדריכלית רינה ויגדר על מנת שתטפל בתוספות בניה אשר נעשו על-ידי התובעים והסדרת מעמדה של התוספת לחצר. תמורת הטיפול בתוספת השטח לחצר והכשרת הגדר האחורית, שילמו התובעים לאדריכלית סך של 5,000 ₪. בנוסף, שכרו התובעים שירותי מודד, שביצע מדידות הדרושות להכשרת חריגות הבניה, ושלמו לו סך של 2,050 ₪. כמו כן, לטענת התובעים, לצורך הכשרת תוספת השטח לחצר והגדר המגדירה אותה הם נדרשו לשלם לעירייה, מיסים, אגרות והיטלים בסכום כולל של 3,021.80 ₪.

לטענת התובעים, הנתבעים הטעו אותם בכך שלא גילו להם כי קיימות חריגות בניה בבית וכי בעבר הוצא צו כנגדם מטעם העירייה.

התובעים תובעים סך של 13,419.80 ₪, כאשר הם כוללים במסגרתו אף סך של 248 ₪ (בגין צילומים אשר, לטענתם, נדרשו הם לעשות לצורך הגשת מסמכים לעירייה ולצורך הגשת התביעה דנן) וכן סך של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש וטראומה אשר, לטענתם, נגרמה להם בכך שהרגישו עצמם כפושעים כשהוזמנו לחקירות בעניין, בזבזו זמן רב עקב בירוקרטיה רבה ונגרמה להם אי נוחות רבה בשל ביקורים רבים של פקחי העירייה.

טענות הנתבעים:

הנתבעים בכתב הגנתם הכחישו את טענות התובעים, וטענו כי במהלך בניית הנכס וכחלק מתיחום גבולות הבית והגינה נלקח שטח בסך של 60 מ"ר שהינו שטח ציבורי הגובל בוואדי הנמצא מאחורי הבית. במהלך שנת 2005 בעקבות פניה של מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), פנו הנתבעים להסדרת הפלישה בשטח 60 מ"ר לצורך גינון ולאחר תשלום סך של 2,239 ₪ שונתה תכנית הבית בשנת 2008 בצירוף תשלום נוסף של דמי היוון בסך של 1,247.40 ₪. ביום 7/9/08 נחתם הסכם נספח לחוזה החכירה עם המינהל, המאשר את תוספת השטח המוחכר לחוכר על מנת שישמש כגינה בלבד.

הנתבעים דוחים את טענת התובעים כי הדירה הועברה לרשותם ללא היתר על השטח המדובר, זאת כאשר טוענים הנתבעים כי הינם אנשים שומרי חוק, אשר עשו כל שביכולתם כדי להסדיר את הפלישה.

לגבי שכירת שירותי האדריכלית על-ידי התובעים, טוענים הנתבעים כי לא ברור למה שכרו התובעים שירותיה וכי לא צירפו הם אסמכתא שיש בה כדי להוכיח טענת התובעים, לפיה נשכרו שירותיה לצורך הסדרת השטח המדובר או שמא לצורך עבודה פרטית, בבית לטובת התובעים.