כהן ואח' נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום

החלטה

בפניי בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל.

ביום 15.2.09 ניתן צו כינוס לנכסי החייב וביום 25.2.09 מונתה עוה"ד ש' בוטנסקי כמנהלת מיוחדת.

המנהלת המיוחדת מתנגדת להכרזתו של החייב כפשוט רגל.

לשיטתה, אי גילוין של עובדות מהותיות להליך, מסירת גרסאות סותרות, יצירת חובות חדשים אם בדמות רכישת רכב ואם בדמות טיסות לחו"ל כאשר מספר ימים קודם לכן הוגשה בקשה לצו כינוס, כמו גם הסכמה ונכונות לשמש "איש קש", אינן עולות בקנה אחד עם חובת תום הלב הנדרשת מחייב המבקש לחסות תחת הגנת פקודת פשיטת הרגל.

עוד הטעימה המנהלת המיוחדת כי ככל שסבור בית המשפט שהמחדל העיקרי של החייב הינו רכישת הרכב וטיסותיו לחו"ל, הרי שנוכח עמדת הכונ"ר – החזר סכום של 3,000$ לקופת פשיטת הרגל- ניתן לרפא את הפגם, להשיב המצב לקדמותו ולהכריז את החייב כפשוט רגל. ברם, ככל שמחדלי החייב נובעים מהתנהגותו והתנהלותו ביצירת חובותיו עובר להגשת בקשתו במשרדי הכונס וכלה בממצאי חקירתו ע"י המנהלת המיוחדת, הרי שדין הוא כי בקשתו תידחה.

ודוק, על פי חוות הדעת מיום 30.3.10 הוברר כי כלל חובות החייב (9 תביעות חוב שהוגשו) נאמדים בסכום של 1,109,724.50 ₪ מתוכם 175,925 בדין קדימה. בין נושי החייב נמצאו בנקים, רשויות המס, עיריית תל – אביב וספקים שונים.

על פי חוות הדעת הכנסותיו של החייב מסתכמות בסך של 9,430 ₪ ואילו הוצאותיו מצטברות לסכום של 9,728 ₪.

"מפלתו" העסקית של החייב מתוארת כתוצר של קבלת החלטות עסקיות שגויות, לרבות עסקאות אשר עוד בשלב הורתן היו מועדות לכישלון חרוץ. החייב לא הסתייג מהן ועט עליהן כמוצא שלל רב.

זאת ועוד. החייב העמיד שמו ואישיותו לכל דורש. בתחילת דרכו העסקית (מכולת) רשם החייב עצמו ברישומי העסק הואיל ושותפו הוכרז כמוגבל באמצעים. החנות נוהלה בצורה כושלת ונוצרו חובות רבים. בסופו של דבר העסק נשרף והשניים נחשדו בשריפתה. בהמשך, נאות החייב להירשם כבעל אולם אירועים באופקים, בכפוף לקבלת הטבות כאלה ואחרות. החייב לא נמנע מלחתום על ערבויות אישיות ושיקים וזאת בשל קשריו עם שולחו- יורם צבח, אשר לימים נרצח (במסגרת סכסוך עבריינים בבת ים).

החייב לא אמר נואש והחל בהקמתה של חברה חדשה – טיפקס ציוד משרדי אשדוד- אשר אף היא נחלה כישלון. בין לבין החייב פתח חברה נוספת (עמית השקעות ופיננסים חי (2005) ) והעביר מניותיו, ללא תמורה.

בעיצומם של החובות, החליט החייב לרכוש רכב מסוג מאזדה. לימים הוברר לו כי הוא אינו יכול לשאת בעול הרכב ומכר אותו, מבלי להעביר את הבעלות, וזאת בשל עיקולים שהוטלו על הרכב.

ואם לא די באמור הרי שהחייב יצא את הארץ משנת 2005 ועד שנת 2008 עשר פעמים (!).

עזות הפנים של החייב הגיעה לשיאה, עת הגיש את בקשת צו הכינוס במשרדי הכונס ביום 17.11.2008 ושלושה ימים לאחר מכן, יצא את גבולות הארץ פעמיים.

הסברי החייב להתנהלותו זו, כמפורט בתצהירו המשלים, לא נמצאו מקובלים על המנהלת המיוחדת.

המנהלת המיוחדת בתגובתה המסכמת מיום 13.6.10 חזרה על נימוקיה והתנגדה להכרזתו של החייב כפושט רגל.

לאחר עיון בבקשה, בחוות הדעת, בתצהיר המשלים ובתגובות באתי למסקנה כי הצדק עם המנהלת המיוחדת.

בחינת התנהגותו של החייב לאורכו ורוחבו של ההליך מעלה תמיהות וספקות קשים באשר ליצירת חובותיו. לטעמי, אין לראות ברכישת רכב וכרטיסי טיסה לחו"ל בגדר אירועים בודדים (הגם שאלו משמעותיים ביותר), אלא, אלה מהווים אינדיקציה לתפיסתו ולהבנתו של החייב את נושיו וחובותיו כלפיהם ומצטרפים לשרשרת כשלים חמורים השוללת את תום ליבו.

החייב לא היסס למכור את רכבו ולקבל תמורתו חרף העיקולים הרשומים.

כן יצא החייב את הארץ בו בזמן שעתר למתן צו כינוס לנכסיו, כשגרסאותיו לענין זה אינן אמת - אין לך חוסר תום לב גדול מזה.