כהן גבריאל נ' עיריית באר שבע

פסק דין

1.בפניי תביעה על סך 2,307 ₪ שהגיש התובע בגין דו"ח חניה משנת 98.

2.בית משפט זה מוסמך לטפל אך ורק בסוגיות של הגבייה ושל התיישנות העונש, ואיננו מוסמך להכריע בסוגיות של עצם ההרשעה הפלילית והתיישנות העבירה, אשר נתונות לסמכותו של בית המשפט הפלילי הדין בעניין, היינו בית המשפט לעניינים מקומיים.

3.לפיכך הדבר היחיד שניתן לבדוק במסגרת בית משפט זה, הינו אם יש רצף שבו הפרשים של פחות משלוש שנים לאחר שפסק הדין הפך חלוט.

4.בענייננו טען התובע כי למרות שמדובר בדו"ח משנת 98, הוא קיבל את הדרישה לתשלום לראשונה ב- 8/05, לאחר שבע שנים.

5.הנתבעת וכן העד מטעם חברת מתא"ר המבצעת את הליכי הגבייה עבור הנתבעת, הבהירו לבית המשפט את כל רצף משלוח המכתבים הרשומים שנשלחו לתובע שלא היה בהם פער של למעלה משלוש שנים, והתובע לא הסיר את הנטל של החזקות הקבועות בחוק לגבי משלוח מכתבים בדואר רשום.

6.לא זו אף זו, התובע טען כאמור כי קיבל לראשונה את הדרישה ב- 8/05, ואילו במהלך הדיון הוצג בפני בית המשפט מכתב בכתב ידו של התובע, משנת 2002 בקשר לאותו דו"ח ממש. דהיינו, הוכח כי התובע לא אמר אמת בכתב התביעה שלו ובעדותו בפני בית המשפט, כאשר ציין כי קיבל את הדרישה לראשונה ב- 8/05.

7.בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 400 ₪.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ט"ו תמוז תש"ע, 27/06/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: רחל עמר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: