כדורי נ' נתן ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית שהגיש התובע, בעל רכב פרטי מ.ר. 15-637-62 בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה מיום 15/11/12 בה היה מעורב רכב מ.ר. 79-879-13 נהוג על ידי נתבע 1 ובבעלות נתבעת 2.

עיקר טענות הצדדים

לטענת התובע, כאשר חצה את צומת "עד 120" בראשון לציון לכיוון נס ציונה בחסות אור ירוק, רכב הנתבעים חצה את הצומת בנתיב הנגדי ופנה שמאלה בחסות אור אדום, חסם את נתיב נסיעת התובע וגרם לתאונה.

הנתבעים טוענים כי נתבע 1 פנה שמאלה בחסות אור ירוק, לאחר שעמד לפני כן ברמזור אדום. התובע הגיע מצד ימין, התפרץ לצומת לא פנוי מבלי לציית לרמזור אדום המוצב לפניו ופגע ברכב הנתבעים.

התובע העיד בעצמו וכן מר שחר סיסאי, הולך רגל שעמד בסמוך למקום התאונה. מטעם הנתבעים העיד נתבע 1.

דיון והכרעה

לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות שהוצג, אני סבורה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את התביעה במאזן ההסתברויות.

התובע העיד כי הגיע אל הצומת בנסיעה כשהאור ברמזור המוצב בכיוונו ירוק ולפניו מכוניות. התובע האט ונכנס לצומת. לפתע הופיע רכב הנתבעים מהכיוון הנגדי כשהוא פונה שמאלה. הרכב שהיה לפני רכב התובע הצליח להתחמק מהנתבע אולם התובע לא הצליח. התובע לחץ על דוושת הבלם אך בכל זאת פגע ברכב הנתבע. מעוצמת הפגיעה נפתחה כרית האוויר ברכבו. התובע ניגש אל הנתבע ושאל לשלומו. הגיע עובר אורח ששאל את התובע מדוע הנתבע נסע באור אדום ומסר לו את פרטיו.

בחקירתו הנגדית חזר התובע על גרסתו. התובע השיב כי הבחין באור ירוק ברמזור במרחק של כ – 50-70 מטרים מהרמזור וכי כל הזמן הסתכל על הרמזור. כשהגיע לקו הצומת נסע במהירות של כ – 50 קמ"ש וחזר על גרסתו כי האט את מהירות הנסיעה לקראת הכניסה אל הצומת באופן שהגיע למהירות של 20-40 קמ"ש. התובע נשאל מדוע לא ציין בהודעותיו במשטרה ולחברת הביטוח כי האט טרם ההגעה לצומת והשיב כי האט.

התובע העיד כי הבחין בנתבע "בדקה התשעים... בזמן התאונה פתאום הופיע לי" (ע' 6 ש' 26-28). התובע העיד כי בעת התאונה נסע בנתיב אמצעי ימני מבין אלה המובילים ישר כאשר משמאל יש גם נתיב למכוניות הפונות שמאלה. התובע העיד מספר פעמים כי שדה הראיה מכיוונו פתוח וכי לא היתה הפרעה לשדה הראיה.

מר שחר סיסאי, עד הראיה, העיד כי עמד באי תנועה בין שני נתיבים והמתין לרמזור ירוק להולכי הרגל. בעודו ממתין, הסתכל על הצומת וראה את רכב התובע המגיע מכיוון ראשון לציון לכיוון נס ציונה הנוסע בחסות רמזור ירוק, ואז נכנס רכב הנתבע לצומת מצד שמאל. התובע ניסה לברוח ממנו ובלם, אך לא הצליח למנוע את התאונה. מר סיסאי העיד: "הרמזור שלי הוא להולכי רגל והאור אדום, הרמזור לכיוון נס ציונה (כיוון נסיעת התובע - ר.א.) שהוא מאוד גבוה וברור רואים שהוא ירוק וזה לא לשניה. זה רמזור ארוך יחסית" (ע' 8 ש' 25-26). מר סיסאי העיד כי ניגש לנתבע 1 ואמר לו כי הוא סבור שנסע באור אדום, אך הנתבע לא התייחס לאמירה זו. עוד העיד כי כרית האוויר ברכב התובע נפתחה.

מר סיסאי חזר על גרסתו גם בחקירתו הנגדית. מר סיסאי העיד: "קודם כל הרכבים שנסעו שמאלה הם לא נוסעים באותו זמן שנוסעים הרכבים ישר. ברגע שנוסעים ישר הרכבים שמאלה עומדים. כשאני עמדתי היתה תנועת רכבים שנסעו ישר לכיוון נס ציונה" (ע' 9 ש' 27-29). גרסה זו מתיישבת עם גרסת התובע לפיה נסע ישר בנסיעה רציפה למופע אור ירוק ברמזור כשלידו נוסעים רכבים נוספים. מר סיסאי עמד על גרסתו לפיה ראה את הרמזור הירוק בכיוון נסיעת התובע, כי הרמזור לכיוון נס ציונה הינו רמזור ארוך (ע' 10 ש' 1-2) וכי גם בזמן חריקת הבלמים הסתכל על הרמזור: "הסתכלתי... היה אור ירוק גם אחרי התאונה, הרמזור שמוביל לנס ציונה – ישר – היה עדין ירוק" (ע' 10 ש' 6-8). עוד העיד כי לאחר התאונה המשיכה תנועת רכבים מראשון לציון לכיוון נס ציונה (ע' 10 ש' 101-11), דבר התומך בגרסת התובע.

הנתבע העיד כי עמד ראשון ברמזור מכיוון נס ציונה לראשון לציון בפניה שמאלה. האור ברמזור התחלף לירוק, הנתבע החל לבצע פניה שמאלה במהירות אפסית וכאשר כמעט השלים את הפניה ראה את התובע נוסע במהירות "מטורפת", התנגש ברכבו וגרר אותו מטר שניים.

גם הנתבע חזר בחקירתו הנגדית על גרסתו. הנתבע הכחיש הטענה כי מר סיסאי ניגש אליו לאחר התאונה אך העיד כי בעקבות התאונה היה בהלם נוראי ופונה מהמקום באמבולנס. הנתבע העיד כי הבחין לראשונה ברכב התובע עת חצה את המסלול הראשון או השני "אחרי הראשון ראיתי כהרף עין מתקרב. החזקתי את ההגה ולא ידעתי למה לצפות. אני הסתכלתי עליו ואני חושב שבלמתי, אחרת אם לא האוטו שלי היה מסתובב" (ע' 12 ש' 16-18). הנתבע העיד כי התובע נסע בנתיב הימני ביותר בכיוון נסיעתו וכי הבחין בתובע לראשונה בהיות רכב התובע מעט לפני מעבר החצייה המצוי בכיוון נסיעתו. עת נשאל על שדה הראיה, השיב הנתבע כי שדה הראיה שלו היה מוגבל במידה מסוימת שכן בעת שפנה שמאלה, רכבים מהכיוון הנגדי פנו שמאלה אף הם והסתירו חלק משדה הראיה טרם שחלף על פניהם. הנתבע נשאל מדוע בהודעתו במשטרה לא הזכיר רכבים פונים שמאלה מהכיוון הנגדי והשיב כי לא נשאל.

אף אחד מהצדדים לא הציג את תכנית הרמזורים בצומת בעת התאונה. לכן, אין משמעות לאמירות כאלה ואחרות של ב"כ הצדדים באשר לסדר הרמזורים בצומת נכון להיום.

גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה נתמכה בעדותו של עד ראיה אובייקטיבי, מר סיסאי, אשר העיד כי ראה שהתובע נכנס לצומת באור ירוק מלא וכי מיד לאחר התאונה האור ברמזור בכיוון נסיעת התובע עדין היה ירוק. במצב דברים זה, התובע הרים את נטל הבאת הראיות והנטל להוכחת תביעתו במאזן ההסתברויות.

עם זאת, בהתחשב במיקום התאונה בצומת, מצאתי ליחס לתובע אשם תורם לקרות התאונה. מעדויות הצדדים עולה כי התובע הגיע למקום התאונה בנסיעה רציפה, לטענתו אף האט טרם הכניסה לצומת, ואילו הנתבע 1, ככל הנראה, עמד ברמזור אדום ורק לאחר שהבחין ברמזור ירוק נכנס אל הצומת. אין מחלוקת כי התובע נסע באחד משני הנתיבים הימניים בכיוון נסיעתו וכי התאונה ארעה בתוך הצומת בצד ימין בכיוון נסיעת התובע.

בסעיף 65 לפקודת התעבורה, התשכ"א, 1961, נקבע:

"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".