כדורי נ' מועדון הכדורגל מכבי חיפה ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזק גוף.

הצדדים חלוקים בשאלת החבות והנזק.

א. מבוא וטענות הצדדים:

1.התובעת, ילידת 1987, נפגעה ביום 4.11.07 כתוצאה מאבן שהושלכה עליה בסיום משחק כדורגל שנערך בין קבוצת מכבי חיפה לבין קבוצת בית"ר ירושלים, בעת שהמתינה בתחנת אוטובוס סמוכה לאיצטדיון.

2.אין חולק כי משחק הליגה שהסתיים זמן מה לפני הפגיעה הוגדר כמשחק ברמת סיכון A - "משחק ברמת סיכון גבוהה – משחק רגיש ביותר" - כאמור בהוראת יום המשחק שהוצאה על ידי מכבי חיפה.

3.בשל רגישותו הגבוהה של המשחק הוקצו, בהוראת משטרת ישראל, 254 שוטרים (40 שוטרים למשך 7 שעות מהשעה 16.00, 214 שוטרים למשך 6 שעות מהשעה 17.00), וכן 160 מאבטחים.

4.התובעת טוענת, כאמור, כי סמוך לאחר סיום המשחק בו צפתה, עזבה את האצטדיון יחד עם מי שהיה חברה באותו מועד (כיום בעלה), והלכה לתחנת אוטובוס סמוכה (בכיכר מאירהוף). בדרך לתחנת האוטובוס היתה עדה להתפרעויות של אוהדי בית"ר ירושלים, ועל כן מיהרה להגיע לתחנה.

כאשר הגיע האוטובוס, ומשהתקרבה על מנת לעלות עליו, נזרקה עליה אבן והיא נפגעה בפניה.

חברה העיד כי אחרי שהתובעת נפגעה ראה מספר אוהדים של בית"ר ירושלים כשהם נסים לכיוון הים – "כשהסתכלתי היו שם כמה חברה אוהדי בית"ר שרצו לכיוון החוף, לכיוון חזאן" – עמ' 13 שר' 20, וכן העיד כי היה לבוש בצעיף ירוק של מכבי חיפה – כך שסביר לקבוע כי האבן אכן נזרקה על ידי מי מאוהדי קבוצת בית"ר ירושלים שטרם עזבו את המקום.

5.התביעה הוגשה במקור כנגד מועדון הכדורגל מכבי חיפה, עירית חיפה (בעלת האצטדיון בו התקיים המשחק), וכנגד משטרת ישראל.

לאחר שמיעת הראיות נדחתה, בהסכמת הצדדים, התביעה כנגד עירית חיפה ונותר להכריע בשאלת חבותן של המשטרה וקבוצת מכבי חיפה.

6.בישיבת ההוכחות שהתקיימה העידו התובעת, בעלה, מנהל איצטדיון הכדורגל, מנכ"ל מכבי חיפה, ומפקד תחנת משטרת זבולון ששימש במועד הרלבנטי כסגן מפקד התחנה.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

7.טענתה המרכזית של התובעת היא כי בשל סמיכות הזמנים בין סיום המשחק למועד הפגיעה, ובשל קרבת מקום האירוע לאצטדיון, יש מקום להטיל אחריות על המשטרה ועל מכבי חיפה על כך שלא דאגו לאבטחה נאותה אשר הייתה מונעת את התרחשות האירוע.

8.מכבי חיפה טוענת, מנגד, כי אין לצפות ממנה לאבטח את רחובות העיר ו/או את תחנות האוטובוסים שנמצאות מחוץ לתחום מגרש הכדורגל, זאת בשלב שבו המשחק הסתיים, והאוהדים עזבו את המקום.

לחילופין, נטען כי יש להטיל את האחריות הבלעדית על המשטרה, שמתפקידה היה לדאוג לביטחון האוהדים ולמנוע התפרעויות, כאשר היא גם הגורם המקצועי שקבע את מספר השוטרים שיוקצו לאירוע, היכן ימוקמו, ומתי תסתיים משמרתם.

9.המשטרה טוענת כי השוטרים שהיו במקום (בכמות נכבדה) עזבו רק לאחר שהעניינים נרגעו ואוהדי בית"ר עזבו, כאשר לא ניתן היה לצפות ולמנוע התפרעות של אוהד כזה או אחר שבחר להישאר במקום ולפגוע בתובעת כאשר מדובר באירוע נקודתי, פתאומי ולא צפוי.

עוד נטען, בהקשר זה, כי לא קיימת סמיכות זמנים בין סיום המשחק לבין מועד הפגיעה (נטען כי הפגיעה התרחשה כשעה וחצי לאחר סיום המשחק), וכי אף לא קיימת סמיכות מקום שכן המקום בו נפגעה התובעת היה מרוחק מהאצטדיון מרחק של כ-500 מטר.

ב. דיון והכרעה: