תיק רבני
בית דין רבני אזורי רחובות
|
7-21-1
31/10/2006
|
בפני השופט:
1. הרב נחום גורטלר אב"ד 2. הרב אברהם שמן דיין 3. הרב ציון אשכנזי דיין
|
- נגד - |
התובע:
פלונית
|
הנתבע:
פלוני
|
פסק-דין |
האשה הגישה תביעת גרושין.
הצדדים הופיעו בביה"ד ולאחר דיון הסכימו להתגרש ולאחר הגרושין ידון ביה"ד בתביעת האשה שבעלה לשעבר ישלם לה את כתובתה.
נבהיר תחילה באלו מקרים מגיע לאשה כתובתה ובאלו מקרים אין מגיע לאשה כתובתה.
א. בעל שדורש להתגרש מסיבה שאינה מוצדקת הוא חייב לשלם לאשתו את כתובתה.
ב. בעל שתובע לחייב את אשתו בגט משום שהיא מורדת כנגדו וביה"ד מחייב אותה להתגרש אשה זו מפסידה כתובתה. ולפעמים ביה"ד צריך להתרות באשה שאם לא תחזרי לשלום לבעלך תפסידי כתובתך.
ג. בעל ואשה שבאים לביה"ד ודורשים שניהם להתגרש ולשום צד אין עילה ברורה להאשים את הצד השני שהתנהגותו יש בה כדי לחייבו להתגרש. במקרה זה יש לצדדים דין של שניהם מורדים ולאשה מגיעה עיקר כתובתה ומפסידה תוס' כתובה מספק.
ד. במקרה ששני הצדדים באים לב"ד ודורשים להתגרש אולם לאשה ראיות שהבעל הוא הגורם לגרושין כגון שמורד כנגדה או שחי עם אשה אחרת או שיש לבעל דרישות שהאשה אינה חייבת להענות להן או שהבעל פגע באשה ואם היה פונה בצורה נאותה ומבקש שתחזור אליו לשלום בית האשה היתה נענית במקרים אלו אין האשה מפסידה כתובתה או תוספת כתובה.
ה. אשה שדורשת להתגרש וביה"ד מתרשם שאינה רוצה בשלום-בית ואין לה טענות ברורות שבעלה פשע כנגדה ומחמת כן הוא חייב לגרשה, והבעל נענה לאשה ונותן לה גט אשה זו מפסידה תוספת כתובה ולגבי עיקר כתובה יש לדון בארוכה ולא נדון כאן על מקרה זה.
הדברים דלעיל נכתבו בצורה כללית כהקדמה להאמור להלן ואין להוציא פס"ד על פי האמור לעיל כיון שבכל מקרה צריך לדון לגופו של דבר.
הצדדים בתיק זה התגרשו ולאחר הגרושין נערכו דיונים בביה"ד וגם הוגשו סיכומים בענין תביעת האשה לחייב את בעלה לשעבר לשלם לה את כתובתה. במקרה שלנו הצדדים נישאו מתוך היכרות של תקופה ארוכה ומתוך אהבה. לאחר תקופה שחיו יחד החליטו לרכוש בית פרטי בגן יבנה הם פנו לקבלן וחתמו אתו חוזה לרכישת הדירה. מאחר שלצדדים לא היו אמצעים מספיקים לקניית הבית הם החליטו לפנות להורי הבעל שיעזרו להם ברכישת הבית. הורי הבעל נענו לתת להם 55,000$ הלואה וערכו הסכם למתן ההלואה.
הסכם למתן ההלואה הוצג לאשה והיא הודיעה לבעלה שאינה מוכנה ליטול את ההלואה בתנאים המפורטים בה. הבעל השיב לאשה שאם היא לא תסכים ליטול את ההלואה ולחתום על החוזה למתן ההלואה שערכו הוריו הדבר יביא לפיצוץ הנישואין. בעקבות כך דרשה האשה לבטל את החוזה לרכישת הדירה. וזאת מכיון שלצדדים לא היה די כסף כדי לרכוש את הדירה והאשה סרבה לקחת את ההלואה מהורי הבעל בתנאים שהציעו. השתלשלות דברים אלו גרמו לנתק גדול בין הצדדים שבעקבותיו הגישה האשה את תביעת גרושין.
לא נעתיק כאן את סעיפי ההסכם למתן ההלואה הנוגעים לעניננו כיון שלנימוקים אלו מצורף העתק של ההסכם למתן ההלואה המדובר.
בהסכם שלפנינו נעשו בו כל הטעויות האפשרויות בהצעה למתן המענק או הלואה בין הורי הבעל לצדדים. מתוך ההסכם ניכר שהורי הבעל רצו לתת את הסכום כמענק (כן נראה מההסכם כיון שאין בהסכם כלל זמן פרעון) בעיקר לבנם, לצורך רכישת בית אולם כדי שלא יראה שהם נותנים רק לבנם הסכימו לתת הסכום כהלואה לצדדים. עוד נראה מההסכם שהורי הבעל רצו להבטיח שבמקרה גרושין שבנם לא יפגע כלל וע"כ הכניסו סעיף שבמדה והצדדים ינהלו הליכים של גרושין זכותם תהיה לדרוש שהלואה תוחזר מיד ע"י מכירת הבית.
יתכן לומר שההורים רצו לתת את הסכום כהלואה עומדת (הכוונה שלאחר זמן יוותרו על הדרישה להחזר ההלואה) ורצו להבטיח שהאשה לא תהנה מכסף זה במקרה של דיונים לגרושין.
כתבתי לעיל שהסכם זה הוא הסכם גרוע ביותר מבחינת האשה וברצוני להבהיר הדברים זכותם של הורים לתת מתנה לבנם ואם הם היו רוצים לתת את מלא המענק לבנם והחלק שירכש בבית מכספם ירשם על שם בנם אין במעשה זה פעולה שאינה ראויה וכך ראוי שיהיה. אולם נתינת הכסף בצורה שרצו לתת ע"פ ההסכם היא אינה ראויה. רצונם היה שבמדה והצדדים ינהלו תביעת גרושין ולא משנה מי התובע ומי האשם בגרושין הם יוכלו לנשל את האשה מיד מהזכות למדור שלה. באם היו רושמים את החלק שנתנו לרכישת הדירה ע"ש בנם, גם אם בנם היה דורש להתגרש הבעל לא היה יכול בנקל לנשל את אשתו מהזכות למדור בדירה כיון שאשה שלא חייבוה להתגרש יש לה זכות מדור בנכסי הבעל.
מהנאמר לעיל מובן מדוע האשה נפגעה מצורה זו של הרצון לתת להם הלואה, ובנתונים אלו היא דרשה לבטל את קנית הבית.
האשה טענה בדיונים כי הציעה לבעלה שהם יקנו דירה קטנה בכוחות עצמם ויטלו משכנתא וישלמו אותה מהכנסות שיהיה להם. למעשה הבעל לא הכחיש את דברי האשה בענין זה.
מהאמור לעיל עולה שבזמן שהאשה הגישה את תביעת גרושין, אם בעלה היה מציע לה לעשות שלום-בית ולא להזדקק להלואה או למענק מהוריו (לפי ההסכם שהציעו), האשה לא היתה מסרבת לעשות שלום-בית.
אשה שבוחרת להתגרש ואין לה סיבה צודקת בתביעתה להתגרש, כאמור לעיל באות (ה), או כאשר הבעל והאשה דורשים להתגרש, כאמור באות (ג) לעיל, לא מגיע לאשה תוספת כתובה. כיון שהבעל לא התחיב לאשה תוספת כתובה למקרה שהאשה תדרוש להתגרש ללא סיבה מוצדקת.