כאשי נ' אורפז

פסק דין

הנתבעת שכרה דירה אצל אמו ז"ל של התובע. הנתבעת מודה כי היא לא שילמה שכר דירה בסך 6,300 ₪ בחודש עבור חודש מרץ ועבור 7 ימים בחודש אפריל. הנתבעת טוענת כי היא עזבה את הדירה ביום 7.4.11 ואף הציגה חוזה שכירות מיום 7.4.11ואילו התובע טוען, כי רק בסוף חודש מאי הנתבעת מסרה לו את המפתח וגם זאת לפי בקשתו. הנתבעת טוענת כי אחיו של התובע שעבר להתגורר בדירת אמם ז"ל, החל להציק לנתבעת.

אני מאמין לנתבעת כי היא שכרה דירה אחרת החל מיום 7.4.11, אולם שוכנעתי כי הנתבעת לא דאגה ליידע את התובע כי פינתה את הדירה ביום 7.4.11, ואף לא דאגה להחזיר לתובע את מפתח הדירה.

מצד שני, אחיו של התובע שגר בדירה הסמוכה, ושאף הוא כנראה אחד מיורשיה של אימם ז"ל, בוודאי ראה מתי הנתבעת פינתה את חפציה מהדירה.

התובע לא התכוון כלל להשכיר את הדירה, כי הוא רצה למכור אותה, כך שלא נגרם לו נזק בגין הפסד דמי שכירות. מאידך, התובע טוען כי אי מסירת המפתח עיכבה את מכירת הדירה, אולם התובע יכול היה בקלות לקבל מהנתבעת את המפתח, הואיל וגן הילדים שהיא מנהלת נמצא מול הדירה. העובדה שהתובע דאג לקבל את המפתח רק בסוף חודש מאי, מעידה כי ענין זה לא היה כה משמעותי בעיניו.

לפיכך, יש לחייב את הנתבעת בגין דמי השכירות, רק עבור התקופה 1.3.11 עד 7.4.11, דהיינו בסך של 7,770 ₪, סכום שאף הנתבעת מודה בו.

הנתבעת השאירה חובות עבור מים – 924 ש"ח, חשמל – 1,581.42 ₪ (1,953.30 – 3534.72), ארנונה – 2,855 ₪, סה"כ 5,090.42 ₪.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 12,860 ₪. החוב ישולם בשבעה תשלומים רצופים ושווים של 1,837 ₪ כל אחד, החל מיום 5.8.12 ובכל 5 לכל חודש שלאחר מכן.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' אב תשע"ב, 23 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: