כ' נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"

התובע, יליד 1994, נפגע בשתי תאונות דרכים אשר אירעו בתאריכים 07/5/13 ו- 07/10/13 בעת נסיעתו על קטנוע. בשל נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונות אלה, הגיש התובע תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

הנתבעת הייתה מבטחת הקטנוע במועד שתי התאונות והיא מכירה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו ומשכך המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הנכויות שנגרמו לתובע, מצבו התפקודי וגובה הפיצוי המגיע.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בכך שהתאונות היו גם תאונות עבודה כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, כאשר לאחר תקופה בה נקבעו נכויות זמניות הועמדה נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה הראשונה על שיעור של 15.35% ובגין התאונה שניה נקבעה נכות זמנית בלבד ונקבע שלא נותרה נכות צמיתה.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק העיד התובע והוגש תיק מוצגים מטעמו. הנתבעת הסתפקה בהגשת תיק מוצגים מטעמה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

בנסיבות שפורטו, אבחן תחילה את מצבו הרפואי של התובע ואת פגיעתו התפקודית ואדון לאחר מכן בשיעור הפיצוי המגיע.

הפגיעות והנכות הרפואית

בעקבות התאונה הראשונה פונה התובע לבית החולים, שם אובחנו אצלו שברים בשורש כף יד ימין, חבלת ראש עם פצע חתך בסנטר שנתפר, חבלות בכתף בצוואר וביד שמאל. ידו הימנית של התובע קובעה בגבס והוא שוחרר לביתו.

הגבס הוסר כעבור כחודשיים והוחלף בסד אורתופדי, הומלצו לתובע טיפולי פיזיותרפיה.

בדיקת EMG שבוצעה כעבור זמן הדגימה נזק ביד הימנית.

גם בעקבות התאונה השניה, פונה התובע לבית החולים, שם התלונן על כאבים בבית בחזה וביד שמאל. בבית החולים, אובחן אצל התובע שבר בשורש כף יד שמאל, ידו קובעה בגבס והוא שוחרר לביתו.

בהתאם למסמכים הרפואיים (ראו ביקור מיום 2/1/1994 אצל ד"ר ויגלר), התובע הוריד את הגבס לבד לאחר שבועיים, בצילום נראה שבר ללא תזוזה והומלץ לתובע על מגן קשיח ל- 10 ימים נוספים וטיפולי פיזיותרפיה.