כ' נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

לפניי תביעה כספית לפיצוי התובע בגין גניבת אופניו החשמליים ושבירת משקפי מולטיפוקל כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 23.6.15 בה היה מעורב אוטובוס הנתבעת 1.

על פי הנטען בכתב התביעה, עת התובע רכב על אופניו החשמליים ברח' אלנבי פינת אחד העם בתל אביב, אוטובוס של הנתבעת 1 שכנראה לא הבחין בו פגע בו מאחור ובכידון של האופניים עם החלק הקדמי הימני של האוטובוס והפילו אותו לכביש. כששכב באמבולנס שהוזנק למקום מסר התובע את מפתחות האופניים לאחד האנשים שהיו באמבולנס וביקש שינעלו את האופניים. לאחר שחרורו מבית החולים הגיע התובע למקום התאונה ולא מצא את אופניו. בנוסף משקפיו נפלו ונשברו. התובע פנה לחברת הביטוח איילון אשר פיצתה אותו בגין נזק הגוף שנגרם לו אולם זו סירבה לפצותו בגין גניבת האופניים ושבר משקפיו.

בכתב ההגנה הוכחשה אחריות נהג האוטובוס לתאונה ונטען כי נסע כדין בנסיעה ישרה תוך חציית צומת באור ירוק כאשר חזית האוטובוס אחרי הצומת התובע שנסע לפני האוטובוס סטה ימינה לכיוון מעבר החצייה ברחוב אחד העם ולקראת סיום מעבר החציה סטה בחדות שמאלה בשנית לרחוב אלנבי. נהג האוטובוס בלם והתובע שלא נתן דעתו לאוטובוס שנוסע משמאלו נבהל, איבד שיווי משקל וכתוצאה מכך פגע עם כידון האופניים בדופן האמצעית של האוטובוס ונפל על הכביש. לגבי שבר המשקפיים נטען כי התובע פוצה על כך במסגרת יישוב תביעת הגוף על ידי חברת הביטוח איילון. באשר לגניבת האופניים נטען כי לא נגרם להם נזק ואין הנתבעת אחראית לגניבתם.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע ונהג האוטובוס. בנוסף הוגשו לעיוני תצהיר התובע, תרשים שערך, צילומי האוטובוס והאופניים והודעת נהג האוטובוס אודות התאונה.

התובע חזר בעדותו על הגרסה שהציג בכתב התביעה וטען כי הרגיש שקדמת האוטובוס פגע בכידון והעיפה אותו. התובע העיד כי לא הבחין באוטובוס משום שהסתכל קדימה וגרס כי האוטובוס נצמד מדי למדרכה ונסע במהירות גבוהה יחסית לנסיעה עירונית. לטענתו במחצית השעה הראשונה היה המום אולם לאחר מכן דאג לאופניו והפרמדיק אמר לו שקשרו אותם ומסר לו את המפתחות. למחרת הלך למקום ולא מצא את האופניים. לדידו לולא התאונה האופניים לא היו נגנבים. באשר למשקפיים צירף תצהיר שערכם כ- 1,500 ש"ח.

נהג האוטובוס העיד כי בנסיעה ברחוב אלנבי לפני אחד העד הבחין בתובע רוכב על אופניו בצד ימין במרחק של 20-10 מטרים. לטענת נהג האוטובוס התקדם לכיוון הצומת והתחלף לו הרמזור לירוק, והתובע סטה קצת לכיוון אחד העם והחליט לחזור לאלנבי והוא פשוט איבד את שיווי המשקל ונפל לצד ימין. נהג האוטובוס גרס כי התובע הפתיע אותו והוא הבחין בו במראה ולא שלל האפשרות שהיה מגע בין האוטובוס לתובע אך טען כי התובע נבהל ולכן איבד שיווי משקל וכי אם היה נוסע ישר כל הזמן על רחוב אלנבי היה מבחין בו כל הזמן ולא פוגע בו.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו, אני סבורה כי דין התביעה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן:

א.התובע ונהג האוטובוס הציגו גרסה שונה לאופן קרות התאונה והיו עקביים בהכחשת גרסת הצד שכנגד.

ב.התובע אשר טען כי נפגע מקדמת האוטובוס, לא ראה את האוטובוס עובר לתאונה ולא העיד בצורה פוזיטיבית כי הבחין באוטובוס סוטה לעברו. התובע ביסס גרסתו אודות סטיית האוטובוס על הנחה שהאוטובוס נסע מהר ועל דעה רווחת בנוגע לאופי ההתנהגות של נהגי אוטובוס. בעדותו לא חזר התובע על הגרסה מכתב התביעה כי נפגע מאחור והעיד רק לגבי פגיעה ביד.

מנגד, אמנם נהג האוטובוס לא שלל מגע של האוטובוס עם התובע אולם העיד בצורה פוזיטיבית כי הבחין בתובע נוסע בכביש, סוטה ימינה ואח"כ הבחין בו במראה לאחר שסטה שמאלה כשהוא מאבד משקל ונופל ימינה.

ג.שני העדים העידו על מיקום המגע של האוטובוס עם התובע. התובע תיאר כיצד נפל והבחין בגלגל האוטובוס. התובע עמד על גרסתו שנפגע מקדמת האוטובוס. אולם התיאור של מיקום הנפילה שלו ביחס לגלגל האוטובוס יכול להתיישב גם עם מיקום המגע כפי שתיאר נהג האוטובוס דהיינו עם אמצע דופן האוטובוס.