כ. נ' בנק טפחות למשכנתאות בע"מ

1.עסקינן בתביעה למתן סעד הצהרתי. לצד כתב התביעה הוגשה בקשה דחופה למתן צו הצהרתי האוסר על המבקש דכאן (להלן גם: "הבנק") להמשיך בהליכי פינוי המשיב מביתו.

ביום 3.12.13 ניתן צו ארעי האוסר על הבנק לבצע הליכי פינוי עד להכרעה בבקשה.

2.בבקשה זו מבקש הבנק כי אורה על המשך הליכי מימוש הנכס מחמת מעשה בי-דין. לטענת הבנק, החלטת רשם ההוצאה לפועל בבקשת חייב בטענת פרעתי הנה הכרעה משפטית לכל דבר היוצרת מעשה בי-דין מכוח השתק עילה והשתק פלוגתא. בפרט נטען, כי לא ניתן לצרף חוות דעת חדשה בסוגיה שהוכרעה. חוות הדעת אינה מקצועית וממילא אין לה נפקות לטענת הבנק. עוד לטענת הבנק, במסגרת בקשה דחופה ובהולה מיום 1588/07 שהגישו המשיב ואשתו בבית משפט זה, למתן צו מניעה זמני, הועלתה טענה להגנה מכוח סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") ומכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח חדש], תשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"). הטענה הועלתה שוב בהליך דכאן על אף שבמהלך הדיון בצו המניעה הזמני ויתרו המשיב ואשתו כחלק מן ההסכמות בין הצדדים על הזכות לדיור חלוף, לאחר שהתחייבו לפנות את הנכס עד ליום 15.7.07. המשיב ואשתו הפרו הסכמות אלו.

3.לטענת המשיב, ויתור על דיור חלוף וטענת ההגנה ע"פ סעיף 38 הנ"ל הועלתה בהליכים הקודמים על ידי גב' כ.ד. (גרושתו). הטענה מועלית על ידו לראשונה בהליכים אלו. החתמתו על מסמכי משכנתא וויתור על דיור חלוף ועל ההגנות המוקנות בחוק, מבלי להסביר לו נפקותו, הנו בגדר תנאי מקפח ודינו בטלות. לטענת המשיב, על פי חוות הדעת שצירף, אין לו כל חוב פיגורים בהלוואה כי אם יתרה לזכותו. עוד לטענת המשיב, סעיף המאפשר לבנק לגבות ריבית פיגורים על יתרת הלוואה שמועד פירעונה לא הגיע, בטל וחסר תוקף מאחר שנוגד את תקנת הציבור. לטענתו, שטר המשכון הוגש שלא כדין לביצוע בהליכי ההוצאה לפועל. המשיב טוען כי לא נדרשת השכלה פורמלית לעריכת חוות הדעת, ודי בניסיון ועיסוק פרקטי, חוות הדעת נערכה על ידי "מומחה" כהגדרתו בחוק. המשיב טוען כי בהתאם לסעיף 2 להסכמות בין הצדדים, כל בכפוף לעמידתה של המשיבה (שם) בלוחות הסילוקין המקוריים חזר בו הבנק מהעמדת ההלוואות לפירעון מידי.

4.הבנק מוסיף בתשובתו, כי המשיב ואשתו מיוצגים היו על ידי עורכי דין בהליך הקודם, ומכל מקום אין זה משנה לעניין החלטת בית המשפט. הבנק טוען כי המשיב אכן העלה טענה לפי סעיף 38 לחוק ההוצל"פ, וממילא אם טענה זו לא נטענה על ידו, עברו 6 שנים והטענה הנה כבושה.

5.המשיב בתשובה לתגובה עומד על כך כי הוא ואשתו לא היו מיוצגים בהליכים קודמים, ובמסגרתם כלל לא היה ביכולתו לממן חוות דעת, כפי שנעשה על ידו עכשיו.

דיון

6.אמנם על פי המסמכים שצורפו כנספח לבקשת הבנק, המשיב היה צד להליכים בקודמים בפני ראש ההוצאה לפועל. עוד עולה כי המשיב ואשתו היו מיוצגים. על אף זאת איני סבורה כי בנסיבות העניין קיימת הצדקה לחסום דרכו של המשיב מלהעלות טענותיו בטענת "פרעתי" ולרבות על דרך של צירוף ראיות חדשות בהליך זה מן הטעמים שיפורטו להלן.

7.ככלל, החלטת ראש ההוצאה לפועל הניתנת מכוח סמכותו השיפוטית, ובכלל זה החלטה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל (טענת "פרעתי"), אינה מקימה השתק עילה כי אם השתק פלוגתא בלבד [ר' רע"א 1984/05 עו"ד דן כוכבי נגד חננאל עדני (פורסם בנבו, 26.7.08)] פסק דינו של בית משפט, היושב כערכאת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, עשוי להקים אף השתק עילה, בהיותו הכרעה שיפוטית על כל המשתמע [ע"א 1909/05 המועצה המקומית פרדס חנה- כרכור נגד שמואל אחימן (פורסם בנבו, 31.7.2006) (להלן: "פס"ד אחימן"), ר' גם פסק דיני בת"א 3909-06 מועצה מקומית כסרא סמיע נגד עבדאללה ואח' (פורסם בנבו, 9.11.2011)].

8.כפועל יוצא, הרי שאין מניעה להעלות טענות חדשות בדבר פרעון חוב, גם באם נדונה ונדחתה בקשה בעניין זהה הנסמכת על עילות אחרות. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו על ידי כב' השופטת שופטמן בפס"ד אחימן הנ"ל, כך:

"משבואר לעיל, כי הכרעת ראש ההוצאה לפועל איננה הכרעה שיפוטית, אלא הכרעה מינהלית-מעין-שיפוטית בלבד, אין כל מניעה מהעלאתה של טענה חדשה בדבר פרעון החוב, גם לאחר שבקשה בענין זה, הנסמכת על עילות אחרות, נדונה ונדחתה.

הוא הדין גם, להעלאת הסוגיה בכללותה, כמלכתחילה, בפני ערכאת הערעור, לרבות על דרך של הוספת טענות וראיות, בהעדר הכרעה שיפוטית בסכסוך".

9.בענייננו בפרט, מהראיות שצירף הבנק עולה, כי קביעת כב' רשמת ההוצאה לפועל אינה הכרעה לגופו של עניין בטענת "פרעתי". כב' הרשמת לא דנה בטענות המבקש לגופן ונימוקיה לא נרשמו. אמנם בדיון מיום 2.12.2012 ניתנה למשיב הזדמנות להעלות טענותיו, וכן במסגרת הודעות ותגובות שונות שהוגשו, ואולם עוד ביום 2.12.2012, ניתנה החלטה נוספת של כב' הרשמת וכל שעולה הימנה הוא, כי לאור דו"ח הכונס חוב החייבים עומד על סך של 19,023 ₪ לא כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד, וכמו כן "הנני מאשרת לפנות את החייבים מהנכס שממושו מבוצע בתיק זה, במועד שנקבע בהודעת הפינוי" (נספח ד' לבקשת הבנק).

10.המדובר בקביעה שאינה מגלמת דיון משפטי בסוגיה שבמחלוקת, טענות המשיב לא נדונו לגופן. ודוק. לא הרי מקרה זה כעניין שנדון בע"א (ת"א) 1050/07 אלחרר אלי נגד בנק לאומי למשכנאות (פורסם בנבו, 30.4.2008) (נספח א' לבקשת הבנק) שם דן ופסק ראש ההוצאה לפועל בטענות המשיב לגופן, לאחר בחינת מכלול הראיות ורק לאחר מכן קבע קביעות משפטיות חלוטות שהן בבחינת מעשה בי-דין. במקרה כזה מסכימה אני כי אין כל מקום להיעתר למקצה שיפורים בהליך נוסף. הוא הדבר בעניין שנדון בבשא (ראשל"צ) 1898/09 יוספי יוסף נגד בן שושן יונה (פורסם בנבו, 13.9.2009) שם בפירוש ציין כב' השופט אורן שוורץ:

"באשר להליך שהתקיים לפני ראש ההוצאה לפועל, התרשמתי שטענות הצדדים הובאו באופן ממצה ומפורט. הצדדים טענו לפני ראש ההוצאה לפועל הן בכתב והן בעל פה. תיקי ההוצאה לפועל בעניינו של המשיב היו לפני ראש ההוצאה לפועל, שבחנה את הליכי מימוש הציוד. רק לאחר כל אלה, ניתנה החלטה הדוחה, לגופו של עניין, את טענות המשיב" (סעיף 7 לפסק דינו).

11.לא כך נעשה בענייננו. לאור האמור, נחה דעתי כי אף אין מקום להחלת הכלל בדבר השתק פלוגתא בענייננו, ולחסום את דרכו של המשיב מהעלאת טענותיו בהליך זה, וקיום דיון ענייני בה לגופה. לאור מסקנות אלו, רשאי המשיב לצרף חוות דעת מטעמו כראיה שלא נדונה להוכחת טענותיו. טיבה של חוות הדעת ולרבות גובה ריבית הפיגורים יתבררו במהלך הליכים אלו.

12.טענת הבנק לויתור על טענות הגנה מכוח סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, בהליך קודם שהתנהל בבית משפט זה, לא נתמכה בכל ראיה. לא הוכח כי המשיב דכאן היה צד להליכים הקודמים ולא הוצגו ההסכמות בין הצדדים. הגם שהודה המשיב בדיון מיום 26.2.2013 כי התבקשו סעדים לעניין ביטול המשכנתא על סמך ויתורו לדיור חלוף (עמ' 4, ש' 25-30 לפר'), הרי שתוכנן של ההסכמות, והתנאי להשתכללותו של הויתור לכאורה לא הוברר. על כן בשלב זה, הטענה נדחית. יתר טענות הצדדים דינן להתברר לגופן ולאחר שמיעת ראיות.

13.לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

14.המבקש יגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 15.7.13, המשיב יגיש תצהיריו עד ליום 28.10.13 שעה 11:00 עד סוף היום.