יששכריאן ואח' נ' פרנסה ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעות בנזקי תאונת דרכים מיום 19.12.12 בירושלים. התובע הינו הבעלים של רכב מסוג הונדה מ.ר. 44-344-14 (להלן: "רכב התובע"). הנתבעת 1 הייתה בזמנים הרלוונטיים הנהגת ברכב מסוג יונדאי מ.ר. 44-344-14 שבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות").

2.אליבא דגירסת התובעים, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת נסעה התובעת 2 ברכב התובעים בכביש דו סטרי צר בו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, הגיח לפתע רכב הנתבעות משמאלה תוך כדי יציאה ממקום חניה בו חנה במקביל למדרכה, פגע בו והסב לו נזקים בהיקף של 3,367 ש"ח.

3.אליבא דגירסת הנתבעות, כפי שנטענה בכתב ההגנה, בעת שהנתבעת 1 יצאה מחנייה והתקדמה מעט קדימה בנתיב נסיעתה ללא יצירת זווית עם רכבה וללא שסטתה לנתיב נסיעת רכב התובעים, כאשר לפתע, רכב התובעים שנסע במהירות מופרזת בנתיב הנסיעה מימין נצמד לרכבה ופגע בו.

4.ביום 22/8/13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו שבו הצדדים על טענותיהם והנהגים העידו אודות נסיבות קרות התאונה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי טענות ועדויות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל במלואה. להלן נימוקיי.

אין חולק, כי התובעת 2 נסעה בכביש וכי רכב הנתבעות ביקש לצאת מחנייה. עיון בתמונות מוקד הנזק ברכב התובעים (ת/1) מלמד, כי נפגע בצידו השמאלי אחורי בדלת האחורית ובכנף האחורית בסמוך לגלגל האחורי. לא הוצגו תמונות מוקד הנזק ברכב הנתבעות. על פי עדות הנתבעת 1 הנזק שנגרם ברכב הנתבעות היה בחזית קדמית ימנית (נ/1). מוקדי הנזק תומכים בגירסת התובעת 2, כי רק לאחר שרכבה חלף ברובו על פני רכב הנתבעות נגרמה התאונה.

מוקדי הנזק אף תומכים בגירסת התובעת 2, כי רכב הנתבעות הוא זה שפגע ברכב התובעים. הוראת הדין בסעיף 64 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת, כי על היוצא מחנייה להאיט וליתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש ומשכך, מוטלת על רכב הנתבעות חובת הזהירות שלא לסכן את הרכבים הנוסעים בכביש באותה עת. טענת הנתבעת 1, כי כלל לא הייתה בתנועה, אלא, בעצירה מלאה אינה מסתברת בעיני שכן, על פי עדותה היא הייתה בעיצומה של יציאה מחנייה ומכאן שהייתה בתנועה. העובדה, כשלעצמה, כי בשבריר שנייה לפני ההתנגשות עצרה את רכבה, אף לו תתקבל כנכונה, אינה מסירה, לדידי, אחריות מעליה. שכן, על רכב היוצא מחנייה ליתן זכות קדימה לרכב הנוסע בכביש. אינני מקבל אף את הטענה, כי הנתבעת 1 נסעה בנתיב נסיעתה שהינו הנתיב בו חונים רכבים בצד הכביש זאת בהעדר הגדרה חוקית לנתיב חנייה. למעשה הנתיב בו התקדמה הנתבעת 1 הינו הכביש עצמו בו על פי הוראות הדין זכות הקדימה, כאמור, הייתה נתונה לתובעת 2.

בנסיבות פגיעת רכב הנתבעות בצידו האחורי של רכב התובעים לא מצאתי אף להשית על התובעת 2 אשם תורם כלשהו.

6.שיעור הנזקים הישירים נתמך בחוות דעת שמאי ובתמונות כדבעי. לא מצאתי לאשר הנזקים הנוספים שנטענו בהיעדר הוכחה מספקת.

7.סוף דבר- הנתבעות תשלמנה לתובעים סך של 2,867 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.5.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעות תישאנה בהוצאות משפט בסך 500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ג, 25 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: