ישראל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק - דין

1.התובע הגיש תביעה כנגד החלטת פקיד תביעות מיום 10.7.13.

על פי החלטה זו אושרה זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בגין חודש מאי 2013, אך נדחתה בגין חודש יוני 2013 וזאת מהטעם שלא התייצב בשירות התעסוקה.

2.התובע צירף לכתב התביעה מסמך מיום 15.7.13 – "הצהרה לשירות התעסוקה – תובע", בו נרשמה הערת שירות התעסוקה מיום 28.7.13 כדלקמן:

"אינו פנוי וזמין לעבודה כלל מופנה חזרה אליכם לטיפול...".

3.בכתב התביעה טוען התובע כי הוא מטפל בשני אחיו, רווקים, סיעודיים וזקוקים לטיפול 24 שעות ביממה. התובע טוען כי הוא מטפל באחיו ודואג לכל מחסורם.

לכל אחד מאחיו אושרו שעות סיעוד – 9.45 שעות שבועיות.

התובע מוסיף כי הוא גרוש, בן 64, עם בעיות גב קשות, דורבן, יבלת שורש ברגל ימין, פלטפוס בשתי הרגליים.

לטענתו אינו מסוגל לצאת לעבודה לאור העובדה כי הוא מטפל באחיו. השעות הפנויות היחידות אשר עומדות לרשותו הן שעתיים בין ארוחת הבוקר לצהריים ושלוש שעות בין ארוחת הצהריים לערב.

לדבריו הוא "מטורטר" בין המוסד לביטוח הלאומי לבין שירות התעסוקה.

4.בדיון הדגיש התובע כי הוא לא מדבר על הסיפור הבריאותי שלו אלא על הצורך לטפל באחיו. עוד הוא מוסיף כי אם לא יקבל גמלה יחזור "לסיפור הישן שלו" והטיפול באחיו יפול על המדינה.

5.הנתבע טוען כי התובע הגיש תביעה בחודש מאי 2013 בעילת דורש עבודה ותביעתו אושרה ככזו.

התובע לא המציא מסמכים רפואיים המצדיקים פטור מהתייצבות בשירות התעסוקה.

ההכרעה –

6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועם כל ההבנה למצבו הקשה של התובע ולכך כי הוא מטפל בשני אחים חולים וסיעודיים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה.

7.סעיף 2 (7) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980 (להלן: "החוק") קובע זכאות לגמלת הבטחת הכנסה למי ש- "עיקר זמנו מוקדש לטיפול בבן זוגו החולה או בילדו החולה הזקוקים להשגחה תמידית, הכל לפי כללים תנאים ומבחנים שנקבעו בתקנות".

הכללים לזכאות לפי פסקה זו נקבעו בתקנה 3 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), התשמ"ב-1982:

"א.המטפל בבן זוגו החולה או בילדו החולה זכאי לגמלה לפי סעיף 2(א)(7) לחוק, אם מתקיימים תנאים אלה:

1.החולה זקוק להשגחה תמידית לתקופה של 45 ימים רצופים לפחות;

2.המטפל בחולה טיפל בו תקופה כאמור בפסקה (1) בתכוף להגשת התביעה לגמלה;