ישראל נ' איציק

פסק דין

בפניי תביעה קטנה שעניינה הפרת הסכם שותפות נטענת, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע להשיב לו ציוד אישי (ראו נספח 4 לכתב התביעה) ומקצועי (ראו נספח 5 לכתב התביעה), ולחילופין, לשלם לו סך כולל של 30,000 ₪ כפיצוי שווה ערך לציוד הנ"ל.

לטענת הנתבע, לא קמה כל שותפות בינו לבין התובע, וכי פתח את הנגרייה כהשקעה עסקית, במסגרת הבנות בעל פה עם התובע, שעיקרן – הפעלת הנגרייה מקצועית על ידי התובע, שאך שימש כעובד בה. הנתבע טוען כי אך בשל אילוץ חיצוני של התובע עצמו, שהצריך פינוי מבנה ששימש לתובע כנגרייה, נחלץ הוא לעזרתו ורכש ממנו ציוד המשמש לנגריה, וזאת במסגרת ההבנות בעל פה כאמור לעיל.

חזית המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת התשלום בגין הציוד המקצועי, כאשר התובע טוען כי לא קיבל תשלום מהנתבע, ואילו הנתבע טוען ששילם ואף הוצאה חשבונית מס בהתאם.

הצדדים הסמיכוני לפסוק במחלוקת ביניהם על פי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984 ללא נימוקים, וניתנה הסכמתם לדחיית התביעה או לקבלת מלוא הסכום הנתבע בה.

על פי הדין, פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' אינה מוגבלת להוראות הדין המהותי בלבד, אלא גם לעקרונות ושיקולים אחרים, ובין היתר, שיקולים של צדק, הגינות, שלום ויישור ההדורים.

לאחר שעיינתי בתיק, בכתבי הטענות, במסמכים, ושמעתי את הצדדים בפניי טרם גובשה ההסכמה הנ"ל, באתי לידי מסקנה כי יש לדחות את התובענה שבפניי, מחוסר ראיות.

לאחר ששמעתי את הצדדים ובנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

העתק פסק הדין ישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"א, 06 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: