ישראל נ' אילין

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 13.1.10 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע.

התובע עותר לסכומים הבאים:

נזק על פי דוח שמאי בסך 3,712 ₪.

שכ"ט שמאי 550 ₪.

הוצאות נסיעות בעת תיקון הרכב בסך 200 ₪.

עוגמת נפש 500 ₪.

סה"כ 4,962 ₪.

לגרסת התובע, טנדר הנהוג על ידי הנתבע, יצא ברוורס ממקום חניה מבלי לשים לב לרכבים שנסעו ברח' גורדון, לא עצר בכדי לתת זכות קדימה וכך פגע ברכבו של התובע בצד הימני לכל אורכו. כך מסר התובע. "הוא יצא פתאומי אז הוא פגע בי אני ברחתי שמאלה ובכל זאת הוא פגע בי, אם הייתי עוצר היו נכנסים בי עוד רכבים" [עמ' 1 ש' 10-11].

גב' מזל טויטו שנסעה ביחד עם התובע הוסיפה כי הנתבע יצא באופן שלא היתה לו זווית ראיה והתובע "סטה קצת ימינה כדי להציל את החיים שלנו" [עמ' 1 ש' 24].

הנתבע מודה שאכן יצא אחורה ממקום חניה, ושם לב שיש רכבים שנוסעים בכביש והוא עצר על מנת לאפשר להם לחלוף על פניו.

רק אחרי שהוא עצר התרחשה התאונה. לדבריו, התובע נסע מהר ומשום כך במקום לעצור התובע ניסה לעבור אותו ואז "לקח שמאלה ועבר את הפסים של הנתיב" [עמ' 2 ש' 10].

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין ועיינתי במסמכי התיק, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.אין מחלוקת על כך שהנתבע יצא ממקום חניה בנסיעה לאחור דבר המחייב אותו לנהוג בזהירות ולא לחסום דרכם של כלי רכב אחרים. יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת הנתבע שהוא עצר כאשר הבחין בכלי רכב, כולל רכב התובע ואילו התובע במקום לעצור, ניסה לעבור אותו וכך התרחשה התאונה.

2.מסקנתי מהאמור היא ששני הנהגים תרמו תרומה שווה לקרות התאונה.

3.דעתי מקבלת חיזוק כאשר אני בודק את הציור שהתובע הגיש לחב' הביטוח מטעמו ביחס לתאונה. על פי ציור זה, הנתבעת נסעה קדימה ולא אחורה. לכן, לא בטוחני שזכרונו של התובע מדויק לגבי נסיבות קרות התאונה.

4.בכל הנוגע לנזק, לא הוכח כל בסיס לפצות את התובע בגין עוגמת נפש.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 2,231 ₪ וכן 500 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: