ישראל ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

בקשת המשיבה להארכת צו הקפאת נכסים ותפיסתם, ובקשה להארכת צו עיכוב יציאתו מן הארץ של מבקש 1.

בתאריך 8.4.12, במסגרת חקירה פלילית שאותה היא מנהלת, עצרה המשיבה את מבקש 1, ולאחר מכן שוחרר ממעצרו, כאשר אחד מתנאי השחרור הינו צו המעכב את יציאתו מן הארץ.

במסגרת החקירה, הוצאו צווים להקפאת נכסים שונים של המבקשים.

בתאריך 4.11.12 הוריתי על הארכת תוקף צו הקפאת הנכסים ועיכוב יציאתו של מבקש 1 מן הארץ בתשעים ימים נוספים.

בתאריך 24.1.13 הוריתי על הארכה נוספת בת 45 ימים.

המבקשים הגישו ערר על החלטתי ובית-המשפט המחוזי הנכבד, מפי כב' השופטת מיכל ברנט (ע"ח 33457-02-13) דחה את הערר, אך קבע כי על בית-המשפט לבחון את שווי הנכסים המוקפאים באמצעות שמאי, אשר יהיה מקובל על הצדדים.

בהחלטתי הראשונה, מיום 4.11.12, קבעתי כי "המשיב נלכד בארץ, לאחר שהגיע בטיסה כאשר ברשותו כרטיס טיסה המלמד על כוונה לשהייה קצרה ביותר – ליום אחד". קביעה זו הייתה אחד הנימוקים המרכזיים להחלטותיי דלעיל.

קביעתי זו, הסתמכה על הצהרת נציג המשיבה: "נסיבות הגעתו לארץ שהוא נעצר, היו מאוד, מאוד ייחודיות והעידו על כוונתו לנסות להימלט שוב. הוא הגיע בערב פסח, עם כרטיס טיסה ליום אחד, בצאת השבת הוא רצה לצאת את הארץ...אין לי כאן את הכרטיס אבל יש לי הוכחות שקשורות לעניין זה" (עמוד 2 שו' 5 – 8 לפרוטוקול דיון יום 1.11.12). וכן: "מגיע בערב פסח, ויוצא למחרת" (עמוד 9 שו' 16 לפרוטוקול דיון יום 1.11.12).

במהלך הדיון, ביום 19.3.13, הצהיר ב"כ המשיבה דברים שונים: "לפי החומר שיש אצלנו, אין לי את הכרטיס פה, הוא הגיע לפני כניסת החג והתכוון לצאת במוצאי ערב פסח, הוא הגיע לשבת וביקש לצאת במוצאי החג, במקרה הזה, זה יום שני" (עמוד 18 שו' 2 – 3 לפרוטוקול).

עתה התברר, כי המשיב נכנס לישראל בטיסה, אשר נחתה בישראל בתאריך 5.4.12, והוא אמור היה לשוב לארצו לאחר חלוף חג הפסח, ביום שני, ה – 9.4.12 (ראו, מסמכים במ/7, ובמ/9 מיום 19.3.13, אשר הוגשו על-ידי ב"כ המבקשים), וטענה זו סבירה בעיניי לאור היותו של המבקש 1 שומר תורה ומצוות, כך שאין זה סביר כי יטוס חזרה במהלך חג הפסח.

בנוסף, ב"כ המבקשים, הפנה אותי למסמך שסומן במ/9 מתאריך 19.3.13, המקים יסוד סביר למסקנה, כי המבקש 1 הגיע לישראל עוד קודם למעצרו, בתאריך 4.1.12 – 9.1.13 ולאחר הפתיחה בחקירה ביודעו עליה.

עוד הסבירה המשיבה, במסמך במ/6 (19.3.13), וכן במסמך אשר הובא לאחר הדיון, בהתאם להחלטת בית-המשפט, אשר סומן במ/10 (19.3.13)(אין מדובר בכרטיס הטיסה כפי האמור בהחלטתי שהתקבלה עם סיום הדיון אלא במסמך אחר) ממנו בהחלט מתקבל המידע הלכאורי, כי אכן כוונתו של המשיב הייתה לשוב בטיסה חזרה בתאריך 9.4.13, ולא בתוך יממה מעת שנחת בישראל.

בהחלטתי הראשונה, בעניין צו הקפאת הנכסים, התבססתי על הצהרת נציג המשיבה, כי קיימת טיוטת כתב-אישום וכי ההליך הפלילי מצוי בטיפול מתקדם, ואילו במסגרת החלטתי השנייה הופניתי להסברים שונים מדוע עניין זה מתעכב. בנוסף, הופניתי על-ידי נציג המשיבה לזכ"ד מתאריך 23.1.13, אשר סומן במ/2 מאותה עת, שבו נמסרה ההערכה, כי פעולה חקירתית מסוימת, אשר עכבה את הגשת כתב-האישום (שאותה סימנתי במ/2 מתאריך 1.11.12) תגיע לכלל ממשות קונקרטית "בימים הקרובים" (ראו: עמוד 4 שו' 8 – 9 להחלטת יום 24.1.13).

מסתבר, כי ה"ימים הקרובים" הפכו צורתם לפרק זמן ארוך יותר, ולמועד הדיון ביום 19.3.13 הוצג עתה ההסבר שלהלן:

המשיבה הצטיידה במסמך (במ/1 מיום 19.3.13) המלמד, כי רק בתאריך 18.3.13 התבצעה פעולת החקירה הרלוונטית המדוברת, אולם מסתבר, כי מדובר רק בפעולת חקירה מקדימה, ואילו השלמת פעולת החקירה עצמה, הנוגעת בעניין, לא תסתיים בימים הקרובים.

ב"כ המשיבה הבהיר עתה, כי מלוא התהליך החקירתי הנוגע לעניין זה יסתיים בתוך "שבועות בודדים" (עמוד 16 שו' 21 לפרוטוקול יום 19.3.13).

מכל האמור עולה, כי החקירה לא תסתיים, אלא בחלוף "שבועות בודדים", ועדיין אין מדובר בכתב-אישום הנראה באופק.

נציג המשיבה טען, כי למועד הארכה הבאה בכוונתם להצטייד באישור מאת היועץ המשפטי לממשלה.

אני סבור, כי הערכה סבירה מלמדת, כי אם מלוא ההליך החקירתי המדובר יסתיים בתוך "שבועות בודדים", הרי שהגשת כתב-האישום בתיק בעל היקף חומר רב, כמדובר בתיק זה, לאחר שייערך שימוע כדין, תימשך עוד חודשים ארוכים לאחר מכן.