ישנו נ' כהן

החלטה

בקשה לסילוק ההתנגדות על הסף מחמת מעשה בית דין.

לאחר עיון בתיק לרבות ההתנגדות ובטענות הצדדים בבקשה שבכותרת, אני סבורה כי פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות מיום 18/3/12 בת"ק ראשל"צ 3672-11-11, שאושר בערעור, בהחלטה מפורטת שדחתה את הבקשה למתן רשות לערער (רת"ק מחוזי-מרכז-לוד 1542-04-12, מיום 3/6/12), מהווה מעשה בית דין; וכי מטעם זה, יש לסלק על הסף את ההתנגדות שהגיש הנתבע לביצוע השטר.

התובעת השכירה לנתבע חנות לפי הסכם מיום 01/06/11. לפי ההסכם, דמי השכירות החודשיים יעמדו על סך 2,100 ₪ וישולמו אחת לרבעון. לצורך תשלום דמי השכירות, מסר הנתבע לתובעת 4 שיקים בסך 6,300 ₪ כל אחד. השיק נושא ההתנגדות הוא שיק שנועד לתשלום הרבעוני שחל במרץ 2012.

בין הצדדים התנהלו כאמור, הליכים בבית המשפט לתביעות קטנות וזאת, בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע לתשלום דמי השכירות לרבעון קודם (הרבעון הקודם). הנתבע לא שילם את מלוא דמי השכירות לאותו רבעון, אלא ביטל את השיק ושילם תשלום חלקי בלבד, לאחר שקיזז נזקים שנגרמו לו לפי הטענה בקשר עם המושכר והסכם השכירות.

טענת הנתבע במענה לבקשה לסילוק על הסף היא, כי הקיזוז נושא ההתנגדות בוצע הרבה אחרי פסק הדין שניתן ביום 18/3/12 ולפיכך, אין מעשה בית דין.

אני דוחה טענה זו. לעניין זה, אין רלבנטיות לשאלה מתי בוצע הקיזוז ואם בוצע כנגד דמי השכירות של הרבעון הקודם או כנגד דמי השכירות של הרבעון נושא ענייננו. השאלה היא בגין מה, לפי הטענה, בוצע הקיזוז. מעיון בטענות הנתבע בהתנגדות עולה, כי הנתבע מבקש לקזז כנגד התשלום הרבעוני הנדון, את נזקי הנזילה שבגינה ביקש לקזז סכומים מהתשלום הרבעוני הקודם ובגין תקופת השכירות שלה התייחס פסק הדין. לא ניתן לשוב ולהעלות את אותן טענות מחדש כל פעם כנגד התשלום הרבעוני הבא (או כל תשלום עתידי אחר שצריך הנתבע לשלם לתובעת לפי הסכם השכירות).

לפי טענת הנתבע בהתנגדות, הקיזוז נעשה בגין הנזילה שהייתה קיימת עם כניסתו לחנות שהתפתחה לטחב וירוקת. הטענה לנזילה נדונה בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות (וגם ערכאת הערעור התייחסה לה בס' 8). לפי פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, הנתבע טען, כי כשנכנס לחנות הבחין בנזילה שקיימת בתקרת החנות, שפסקה אחרי 3 חודשים ואולם קיימת נזילה נוספת עתיקה, שיצרה ירוקת באחת מפינות החנות וצופרו תמונות המעידות על נזקי הנזילה (ס' 13). גרסת התובעת לפי פסק הדין היא, כי הנזילה הייתה טפטוף, שתוקן במהלך חודש יולי תוך 5 ימים (ס' 17). בית המשפט אימץ למעשה את גרסתה וקבע, כי הנזילה לא מנעה שימש בחנות, ששימשה בין היתר למחסן, וכי זו תוקנה תוך פרק זמן לא ארוך (ס' 25 לפסק הדין). כן מצא בית המשפט, כי החנות הייתה מנותקת מחשמל במשך 65 ימים. לאחר שבית המשפט הביא בחשבון את היקף הפגיעה בשימוש בחנות ואת אופי השימוש קבע, כי יש להפחית מחצית מדמי השכירות, ואישר קיזוז של מחצית משכר הדירה, כמו גם קיזוז הסך של 1,500 ₪ ששילם הנתבע לחשמלאי. מעבר לכך, לא הותר לנתבע לערוך קיזוזים נוספים ואין הוא זכאי לערוך קיזוזים נוספים בגין אותה מסכת עובדתית. יש לציין, כי הנתבע מנוע גם מלהעלות טענות נוספות שיכול היה להעלות בקשר לאותו עניין במסגרת אותה התדיינות, ולא העלה.

עוד אוסיף, כי בית המשפט לתביעות קטנות ציין בפסק הדין את התרשמותו שהנתבע אינו כופר בחובתו לשאת בתשלום הרבעוני שפירעונו חל במרץ 2012, לאחר שהתובעת העלתה חשש בעניין זה בדיון (ראו ס' 31 לפסק הדין).

עולה מהאמור, כי הקיזוז כנגד התשלום הרבעוני הנדון שבגינו ניתן השיק העומד ביסוד ההליכים שלפניי, נעשה על סמך טענות הנתבע לנזילה, שנדונו במסגרת פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות ומוצו במסגרת ההתדיינות שם. מכאן שיש לסלק את ההתנגדות על הסף, מחמת מעשה בית דין.

התוצאה היא שההתנגדות נדחית על סף.
אני מחייבת את התובע בהוצאות בסך של 1200 ₪.הליכי ההוצל"פ ישופעלו.

לדוור לצדדים בדואר רשום

ניתנה היום, י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: