ישיר .איי .די נ' אבו מאהר סלאח גמיל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות במסעדה (כב' השופט מ' נדל) מיום 3.3.2010

פסק דין

בסוף שנת 2008 ארעה תאונת דרכים, בה היו מעורבות מכוניותיהם של המשיב 1 (להלן – אבו סאלח) ושל המשיב 2 (להלן – דהן). מכוניתו של דהן פגעה בזו של אבו סאלח, ומכאן באה תביעתו של האחרון בפני בית המשפט קמא נגד דהן ונגד המבקשת, בטענה כי זו ביטחה את דהן בביטוח צד ג', כי יפצוהו על נזקי מכוניתו.

דהן לא כפר באירוע התאונה, גם לא באחריותו להתרחשותה. המבקשת לא כפרה באירוע התאונה. עם זאת היא טענה, כי זו לא ארעה במועד שטענו לו דהן ואבו סאלח (3.11.2008), כי אם ביום 28.10.2010. לטענתה – כשעתיים לאחר התאונה רכש ממנה דהן פוליסת ביטוח צד ג', על מנת שתכסה על התאונה שכבר ארעה.

השופט קמא קיבל את התביעה במלואה, וחייב את המבקשת בפיצויו של אבו סאלח על נזקי מכוניתו. הוא קבע, כי התאונה ארעה ביום 3.11.2010, משמע כטענת המשיבים. הוא קבע עוד, כי לא הוכחה הטענה לקנוניה שבין המשיבים לבין עצמם.

על פסק דין זה עותרת המבקשת ליתן לה רשות לערער.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה שניתנה לה בחרתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה.

השופט קמא קבע, כי התאונה ארעה ביום 3.11.2008 כשהוא מציין, כי למסקנה זו הוא הגיע על יסוד חומר הראיה שהונח לפניו. אלא שפירוט של החומר הלזה לא בא בפסק הדין. אדרבא, מן החומר שהונח בפני בית המשפט קמא יש להסיק, לפי הבנתי, מסקנה הפוכה, ואת טעמיי למסקנתי זו אתן עתה.

בישיבת יום 21.1.2008 אישר אבו סאלח, כי הוא התקשר לסוכן הביטוח שלו ממקום אירוע התאונה. השופט קמא סרב לראות בדברים אלה כראיה, משום שראה בהם שינוי חזית. קביעה זו אינה ברורה לי. לא הבינותי היכן כאן שינוי החזית או הרחבתה. דברים אלו שאמר אבו סאלח הם דברי עדות אודות ההתרחשות סמוך לאחר התאונה, ועל בית המשפט קמא היה להביאם בחשבון שיקוליו, לא כל שכן כאשר ההשלכה הנודעת להם רבה.

אבו סאלח התקשר, אם כן, ממקום ארוע התאונה ושוחח עם סוכן הביטוח שלו. פלט שיחות הטלפון של אבו סאלח מיום 28.10.2008 מאשר את קיומן של שתי שיחות טלפון בינו לבין סוכן הביטוח שלו, בשעות 14:36 ו-14:41. מאידך, פלט השיחות מיום 3.11.2008 לא מראה כל שיחה שהיא בין השניים הללו. מכאן יש ללמוד, כי התאונה ארעה ביום 28.10.2008, לפני השעה 14:36 (כטענת המבקשת), ולא ביום 3.11.2008 (כטענת המשיבים). ואם לא די בכך בא דו"ח החקירה שהונח על שולחנו של בית המשפט קמא, וממנו עולה, כי מכוניתו של אבו סאלח הוכנסה למוסך לשם תיקון נזקי התאונה ביום 1.11.2008, קרי לאחר יום 28.10.2008 (היום הנטען מפי המבקשת) ולפני 3.11.2008 (המועד הנטען מפי המשיבים).

מן המקובץ עולה, כי התאונה ארעה, כאמור, ביום 28.10.2008, לפני השעה 14:36. עבור נקודת זמן זו לא הביא דהן כל ראיה לקיומה של פוליסת ביטוח צד ג' (לכל היותר היתה לו פוליסת ביטוח "חובה" אותה עת, בטרם רכש מן המבקשת פוליסת ביטוח צד ג', כאמור לאחר קרות התאונה). ואם כך הוא, כי אז אין בידי אבו סאלח עילת תביעה נגד המבקשת, ואת התביעה נגדה יש לדחות.

בית המשפט קמא נדרש לשאלה האם דהן ואבו סאלח קשרו קשר להונות את חברת הביטוח על ידי רכישת פוליסת ביטוח בדיעבד, וקבע שהנטל על המבקשת בהוכחת הקנוניה הינו מוגבר, ונטל זה לא הורם. ובכן לשאלה זו לא צריך היה השופט קמא להידרש. כל שעליו היה לעשותו – לקבוע את מועד התאונה, ואילו היה מגיע למסקנה אליה הגעתי אנוכי, לפיה התאונה ארעה בטרם נרכשה פוליסת הביטוח, לא היה כל צורך בהכרעה בסוגיית ההונאה.

פועל יוצא מכל האמור לעיל – יש לקבל את הערעור ולדחות את התביעה, ככל שהיא מופנית נגד המבקשת. עם זאת יש להחזיר את הדיון לפני בית המשפט קמא, על מנת שיפסוק האם דהן חב לאבו סאלח בגין נזקי התאונה.

נוכח הדברים הללו הנני מקבל את הערעור ומבטל את פסק הדין של בית המשפט קמא. התביעה נגד המבקשת – נדחית. העניין יחזור לבית המשפט קמא על מנת להשלים את מלאכתו, ככל הנוגע לתביעת אבו סאלח נגד דהן.

אבו סאלח ישא באגרת הערעור אותה שילמה המבקשת בהליך שלפניי, וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 1,500 ₪ ומע"מ.

ככל שהפקידה המבקשת ערובה להוצאות המשיבים בערעור, הערובה תוחזר לידיה.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"א, 20 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: