ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ נ' דומיקאר בע"מ ואח'

החלטה

בהחלטה זו אכריע בבקשת התובעת לקבוע שחל בעניינה השתק פלוגתא לטובת התובעת בשאלת האחריות לקרות התאונה, באופן המשתיק את הנתבעות מלכפור בעובדות הנטענות ביחס לנסיבות התרחשות התאונה מושא התביעה ו/או בטענות התובעת לגבי אחריות הנהג ברכב הנתבעות לקרות התאונה.

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים, מצאתי שהדין עם התובעת.

לא אכביר מילים, ואציין רק את תמצית הנימוקים שבבסיס החלטתי:

עפ"י הלכות ביהמ"ש העליון, פסה"ד שניתן במקרה שלנו בביהמ"ש לתביעות קטנות בנתניה בתיק 31651-05-12 (תביעתה של גב' נורית טייב, מבוטחת התובעת בתיק שבנדון, נגד דומיקאר בע"מ בגין הפסדי המבוטחת) – פס"ד מיום 9.10.12 המקבל התביעה בהיעדר התייצבות הנתבעת לדיון מאותו יום – בהחלט יכול לשמש בסיס לטענת השתק פלוגתא לטובת התובעת בתיק שבנדון [ראו: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטין (פורסם בנבו, 8.3.09) וכן רע"א 1170/08 עיריית חולון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 9.6.10)]. יצוין בהקשר זה, כי, עפ"י כלל ההדדיות, לו היה קובע פסה"ד בתביעות הקטנות תוצאה הפוכה (הכרעה לטובת הנתבעות), כי אז סביר שתוצאתו הייתה מחייבת את התובעת בתיק שבנדון, בכפוף לכך שהייתה ניתנת לה הזדמנות להיות מעורבת בהליך [רע"א 8954/12 נירוסופט תעשיות בע"מ נ' ימית סינון וטיפול במים בע"מ (פורסם בנבו, 5.6.13)]. אולם מאחר שהנתבעות לא התייחסו לכלל ההדדיות הזה, לא ארחיב בעניין.

לשתי הנתבעות גם יחד היה יומן בבית המשפט לתביעות קטנות. עיינתי במסמכי תיק ביהמ"ש לתביעות קטנות (והצדדים התייחסו לקיים בו ולכן תוכן התיק אמור להיות ידוע גם להם) ונוכחתי בכך, שהנתבעת 2 (חב' כלל) ביקשה וקיבלה (בשם הנתבעת 1) ארכת התגוננות. עוד ראיתי שם, כי הנתבעת כלל לא הגישה בפועל כתב הגנה וכן לא הגישה בקשה לביטול פסה"ד הנ"ל.

המסקנה המתבקשת היא, שהנתבעות השלימו עם פסה"ד ולא מצאו לתקוף אותו, ועל התנהלות כזו העיר כבר ביהמ"ש העליון ב-רע"א 1170/08 הנ"ל, באומרו שראוי לבעל דין לפעול בדרך המלך של תקיפת פסה"ד שניתן בהיעדר התייצבות, ולא בדרך עקיפה של העלאת טענות נגד התבססות על כוחו של פסה"ד ליצור השתק פלוגתא.

זאת ועוד. הנתבעות קובלות על כך ששוכר הרכב (הנהג ברכב הנתבעות) לא דיווח להן על התאונה ולא שיתף עימן פעולה ועל כך שאינן יודעות מה התרחש בתאונה, אך לא ראיתי (ולא נטען ולא הוכח אחרת) כי הנתבעות פעלו לבירור אם קיים תיק משטרה רלוונטי, בשים לב שבפרוטוקול הדיון בביהמ"ש לתביעות קטנות הצהירה התובעת שעירבה בנסיבות את משטרת ישראל. בנוסף, מן הנטען בסעיף 5 לתגובת הנתבעות עולה, שבידי הנתבעות מידע קונקרטי על אודות השוכר ומבוטחת התובעת, מידע שמקורו לא נחשף, ויתכן שבידי הנתבעות ממצאי חקירה או בירור פרטיים שלא נחשפו, מה שמעמיד בספק את טענתן לפיהן לא ידוע להן דבר על שהתרחש בפועל.

בשאר טענותיהן הפרוצדוראליות של הנתבעות לא מצאתי ממש, ולכן לא אתעכב עליהן.

לסיכום

בקשת התובעת מתקבלת, באופן שבו הנתבעות מושתקות מלכפור בקיום התאונה ובאחריות הנהג ברכב הנתבעות בתאונה, וממילא הן מושתקות מלכפור בקיומה של עילת תביעה ושל יריבות כלפיהן. המסקנה הינה אפוא שהנתבעות אחראיות לכל נזקי התובעת בתאונה.

מאחר שהשתק הפלוגתא רלוונטי רק לשאלת האחריות ומאחר שהנתבעות העלו טענות (גם אם סטנדרטיות וכלליות) במישור הנזק, מתבקשים הצדדים להודיע בתוך 7 ימים אם יש צורך לקיים דיון גם בשאלות במישור הנזק, ולפרט המחלוקות הקונקרטיות הקיימות (במידה שקיימות) במישור זה.

בנסיבות ומשהתובעת ביקשה זאת, אני מחייב בזאת את הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות הליך זה בסך 1,500 ₪.

בנסיבות ונוכח תוצאת החלטתי, אני מוצא לדחות את בקשת הנתבעות לאשר משלוח הודעה לצד שלישי כנגד שוכר הרכב. כמובן שהנתבעות יוכלו, בכפוף כמובן להוראות כל דין, לתובע את השוכר על כל המגיע להן, בהליך נפרד ובאופן שלא ייעכב את בירור תביעתה של התובעת בתיק זה.

החלטתי זו תישלח לב"כ הצדדים ע"י המזכירות.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ד, 01 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: